דו"ח מבקר המדינה, לניהול התעופה בעת חירום, גובש עוד לפני מבצע "שאגת הארי", אך פרסומו נדחה בשל המבצע וכעת, כשהוא נחשף, מתברר: הממצאים וההמלצות רלוונטיים מתמיד, ואולי אפילו מטרידים יותר נוכח המציאות הנוכחית.
האם ישראל הייתה מוכנה ליום שבו השמיים כמעט נסגרים? לפי דוח חריף של מבקר המדינה, התשובה רחוקה מלהיות מעודדת. התקציר מציג שורה ארוכה של כשלים מערכתיים, חלקם עמוקים, שנחשפו דווקא ברגעי המשבר.
קריסה חדה בפעילות ועליות מחירים חריגות
עם פרוץ המלחמה, רוב החברות הזרות עזבו את השוק והתוצאה הייתה מיידית:
ירידה של כ־44% בתנועת הנוסעים לעומת התחזיות
ירידה חדה במספר הטיסות
פגיעה משמעותית גם בהובלת מטענים
במקביל, המחירים זינקו - כרטיסי טיסה התייקרו משמעותית, ועלויות התובלה האווירית טיפסו בעד 75%.
אין תרחיש למלחמה ממושכת
אחד הממצאים המרכזיים בדו"ח: המדינה פשוט לא נערכה לתרחיש של מלחמה ארוכה.
לא גובשה תוכנית סדורה, לא נקבעו נהלים ברורים וגם לאחר פרוץ המלחמה, התרחישים לא עודכנו במשך חודשים.
המדינה לא שולטת בתעופה - גם כשהשמיים נסגרים
למרות חשיבות הענף, בפועל אין למדינה שליטה אמיתית על חברות התעופה.
הדוח מחדד כי גם הכלי המרכזי שאמור להבטיח אינטרסים לאומיים, מניית הזהב באל על, כמעט ולא אפקטיבי.
המדינה לא יכולה להורות לחברה להפעיל טיסות נוספות, לא יכולה לקבוע יעדים ולא יכולה להתערב במחירי הכרטיסים.
כלומר, גם בשעת חירום, החברות פועלות לפי שיקולים עסקיים, לא לאומיים. זאת למרות שהמדינה סייעה להן לאורך השנים ואף השתתפה בכ־95% מהוצאות הביטחון שלהן.
חוק שהיה אמור להציל את השוק אבל התעכב
הדוח מצביע גם על כשל קריטי נוסף: עיכוב ממושך בתיקון חוק שירותי תעופה.
המהלך, שקידמה רשות התעופה האזרחית כבר בנובמבר 2023, נועד להפחית את החשיפה של חברות התעופה לפיצויים במצבי חירום, כדי לעודד חברות זרות לחזור לפעילות בישראל.
בפועל: התיקון נמשך כ־16 חודשים לעומת כ־3 חודשים בלבד בתקופת הקורונה.
המשמעות: במשך יותר משנה, החברות נותרו עם סיכון גבוה והעדיפו להתרחק מהשוק הישראלי.
מי חוזר ראשון? לא היה ברור
בתחילת המלחמה לא היה נוהל לתיעדוף ישראלים שנמצאים בחו"ל.
רק אחרי כחצי שנה נקבעו קריטריונים ובינתיים, גם חיילי מילואים נאלצו להיאבק על מקום בטיסה ולשלם מחירים גבוהים.
מחירים מזנקים בלי פיקוח אמיתי
למרות עליות המחירים החריגות: הפיקוח החל באיחור, בדיקות התחרות נמשכו זמן רב וטיסות כלל לא הוגדרו כשירות חיוני.
כך לא הייתה אפשרות אמיתית לבלום את הזינוק במחירים.
נתב"ג לבד בלי רשת ביטחון
לישראל אין שדה תעופה משלים, למרות עשרות שנים של החלטות בנושא. נמל התעופה, שמהווה יעד מועדף לפגיעה בזמן מלחמה, נותר שער היציאה העיקרי מישראל.
המשמעות: במקרה של פגיעה בנתב"ג, אין חלופה אמיתית לפעילות תעופתית מלאה, הנחוצה בזמן חירום.
השירות לנוסעים קרס
הכאוס הורגש היטב גם אצל הציבור: ביטולים, חוסר מענה, קושי בהחזרים וללא מוקד חירום מתפקד מצד המדינה או החברות.
חברות התעופה אינן מפעילות בשעת חירום מוקד זמין לאורך כל שעות היממה למתן מידע וסיוע בכל עניין הנוגע לשינויים בטיסות, לעיכובים, לבעיות כבודה שלא הגיעה ליעדה ועוד. עד למועד סיום הביקורת (מרץ 2025) לא פעלה רשות התעופה האזרחית להקמת מוקד שייתן מענה 24/7 במשך כל שעות היממה לנוסעים שנתקעו ולא דרשה מהחברות להקים מוקד כזה.
הדו"ח מציג תמונה ברורה של חוסר שליטה
המערכת אמנם המשיכה לפעול אבל בלי שליטה, בלי היערכות מספקת, ועם תלות כמעט מלאה בשוק הפרטי.
כששני הכלים המרכזיים, גם מניית הזהב וגם תיקון החוק, לא סיפקו מענה בזמן אמת,
המשמעות עבור הציבור הייתה ברורה: פחות טיסות, יותר כאוס והרבה יותר יקר.
מבקר המדינה מציג שורת המלצות ברורה: בראשן, גיבוש מדיניות תעופה כוללת למצבי חירום, שתסדיר את היחסים בין המדינה לחברות ותבטיח יכולת השפעה אמיתית בעת משבר.
בין היתר ממליץ המבקר לבחון שימוש בכלים רגולטוריים להבטחת היצע טיסות ומחירים הוגנים, לשקול להגדיר טיסות כשירות חיוני, ולהיערך מראש עם מנגנוני פיצוי והסכמים מול חברות התעופה.
בנוסף, מודגשת החשיבות בהקמת שדה תעופה משלים לנתב"ג, האצת פרויקטים קריטיים כמו יחידת בקרה אווירית מרכזית, וגיבוש תוכניות מסודרות לפינוי ישראלים מחו"ל ולמתן מענה לנוסעים בזמן אמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו