אד פירסון, מנהל בכיר לשעבר בבואינג וכיום מנכ״ל הקרן לבטיחות התעופה, מזהיר מפני תרבות ייצור בעייתית בחברה, שלדבריו פוגעת ישירות בבטיחות מטוסי 787 דרימליינר ו-737 מקס.
לטענת פירסון, לחץ לעמידה בלוחות זמנים, עייפות עובדים וליקויי בקרת איכות חוזרים ונשנים הפכו לשגרה במפעלי החברה.
הדברים נאמרו על רקע התרסקות מטוס באחמדאבאד בהודו ביוני האחרון, שהציבה מחדש את מטוסי הדרימליינר במרכז הדיון הציבורי. לדבריו, בעוד שבואינג מצהירה בפומבי כי בטיחות ואיכות נמצאות בראש סדר העדיפויות, בפועל "לוח הזמנים הוא המלך", והדבר מוביל לטעויות אנוש חמורות בפס הייצור.
פירסון דוחה ניסיונות לייחס את התאונה לטעויות טייסים בלבד, ומכנה את הדרימליינר “מפלצת חשמלית” - מטוס מורכב במיוחד, עם מערכות חשמל, בקרה והידראוליקה מסובכות, שבהן עלולות להתרחש תקלות קשות.
הוא מותח ביקורת חריפה על דו״ח הביניים של רשות חקירת תאונות התעופה בהודו (AAIB), שלטענתו השמיט מידע קריטי, ובהם נתוני חיישנים, פרטי מייצב הזנב והקלטות מלאות מתא הטייס.
לדבריו, במפעלים נרשמו לאורך השנים כשלים חוזרים: עובדים שנדרשו לעבוד שעות ארוכות במיוחד, בעיות בשרשרת האספקה, וכישלונות בבדיקות מערכתיות שנועדו לוודא שכל מערכות המטוס פועלות כראוי. “בסוף התהליך העובדים נאלצו למהר, וזה היה מסוכן בצורה קיצונית”, אמר.
בהתייחסו לחקירות תאונות קודמות, בהן התרסקויות מטוסי 737 מקס, טען פירסון כי קיימת תבנית חוזרת שבה הרשויות ממהרות להאשים טייסים, בעוד בעיות ייצור והנדסה נדחקות לשוליים. הוא אף הביע אכזבה מגופי חקירה אמריקאיים, שלדבריו הפכו תלויים יתר על המידה ביצרנית המטוסים עצמה.
כאשר נשאל בראיון האם היה עולה כיום על מטוס 737 מקס או 787, השיב בשלילה. "לא אטוס על 737 מקס", הוא ענה. "יש דיווחי ליקויים רבים, וחלקם חמורים. לא הייתי ממליץ לטוס במטוסים הללו עד שהרשויות יבצעו את עבודתן כראוי", אמר.
לדבריו, שורש הבעיה אינו טכני בלבד אלא תרבותי: הנהלה שמתגמלת עמידה בלוחות זמנים על חשבון בטיחות. פירסון קרא לאחריות פלילית אישית כלפי מנהלים שקיבלו ביודעין החלטות מסוכנות. "ברגע שתהיה אחריות אמיתית - ההתנהגות תשתנה", סיכם.