טעות בדרכון הרסה חופשה משפחתית: בית המשפט דחה תביעה נגד המדינה

אשה בת 78 מתל אביב הגיעה לנתב"ג עם דרכון בו רשום תאריך לידה לא מדויק: "00.00.1947" - ללא יום וחודש ספציפיים. מה שהתחיל כבעיה טכנית הפך למרתון של 24 שעות בין לשכות משרד הפנים.

האישה, שעלתה לישראל מטריפולי שבלוב כתינוקת בת שנתיים, טיילה שנים עם הדרכון הזה ללא בעיה ברחבי העולם. אבל הפעם הכללים השתנו, והמשפחה נאלצה לקבל החלטה כואבת: הטיסות הבאות היו מלאות, ולא היה מקום לכל בני המשפחה. לבסוף, המשפחה טסה ללא האם.

האם נותרה מאחור, מבולבלת ומתוסכלת, במסע מפרך בין לשכות. היא הגיעה למשרד הפנים בשדה התעופה בשעה חמש בבוקר והמתינה עד שמונה, כשהובטח לה שיגיע נציג שיוכל להנפיק דרכון מתוקן. אבל הנציג שהגיע הסביר שתיקון תאריך לידה אפשרי רק בלשכה אזורית.

מלווה במזוודות לטיול, היא נסעה לקרית הממשלה בתל אביב, שם נאמר לה להמתין עד סוף היום, לאחר כל המוזמנים האחרים. בייאוש, כשהיא על סף דמעות לדבריה, היא קראה לכלתה שעזבה את העבודה, ושתיהן נסעו ללשכת בני ברק, שם סוף סוף תוקן תאריך הלידה.

אך הסיפור לא הסתיים שם. כשחזרה לשדה התעופה לקבל דרכון חדש, היא נדרשה לרכוש כרטיס טיסה חלופי עוד לפני הנפקת הדרכון. גם לאחר שקיבלה דרכון, התברר שהוא זמני ונדרשת ויזה מיוחדת לאמירויות. היא לא הספיקה להוציא את הויזה בזמן, ובסופו של דבר הפסידה גם את הטיסה החלופית שרכשה.

האישה הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, בדרישה לפיצוי על עלויות הטיסה, המלון והאטרקציות שלא ניתן היה לבטל, עלויות הנפקת דרכון זמני וכרטיס חלופי, וכמובן על עוגמת הנפש והמבוכה. היא טענה שהדרכון שהונפק היה פגום, ושמשרד הפנים ידע שדרכון ללא תאריך לידה מדויק לא יאפשר כניסה לדובאי.

משרד הפנים דחה בתוקף את הטענות. לפי המדינה, הדרכון שהונפק היה תקין וניתן היה להיכנס עמו למדינות רבות. החסר בתאריך הלידה נבע מכך שבארכיון היו תאריכי לידה שונים במסמכים שונים, ואף שנות לידה שונות. האישה הייתה צריכה לבדוק מראש את תנאי הכניסה לדובאי, טענה המדינה.

משרד החוץ אף פרסם נוהל במרץ 2024 שמזהיר מפני הבעיה עם תאריכי לידה לא מלאים באמירויות.
הרשמת הלנה בורוכוביץ' ליטוין דחתה את התביעה, תוך שהיא מביעה אמפתיה ברורה למצוקת האישה. "כלל לא נעלמו מעיני כל התלאות שעברה התובעת, בשעות לילה מאוחרות ולאחר מכן במהלך היום, לאחר לילה נטול שינה ומלא בדאגות", כתבה, אך הסבירה שלפי ההלכה המשפטית, קשה להטיל אחריות על המדינה בנזיקין כשמדובר בהפעלת שיקול דעת שלטוני.

למרות הדחייה, הרשמת החליטה שלא לחייב את התובעת בהוצאות משפט, מתוך הבנה שהיא כבר ספגה נזק כספי ונפשי לא מבוטל.