הקניון הזה היה פעם אטרקציה עירונית. היום הוא כמעט נטוש

קניון כיכר העיר בכרמיאל, שנבנה ונחנך ב-1992 והיה אז האטרקציה המרכזית בעיר, הפך עם השנים למבנה שמוגדר כמסוכן. למרות זאת, כבר שנים שאין התקדמות ממשית במצבו, ומעט המבקרים שעדיין מגיעים אליו רואים בניין כמעט נטוש. מה השתבש בדרך?

מאטרקציה לסכנה

כשנחנך הקניון הוא כלל סניף של שופרסל, אולם אירועים, באולינג, סניפים של שני בנקים, חנויות של רשתות ועסקים קטנים כאחד, בתי קפה ובית קולנוע. היום נותרו בו סוחרים בודדים, שתקועים בין הפטיש לסדן.

בשנים שעברו מאז חנוכת הקניון נבנו בעיר מרכזי קניות גדולים יותר, ובהם לב כרמיאל, חוצות כרמיאל ומרכז ביג, שריכזו אליו את רוב הפעילות המסחרית. גם התחנה המרכזית, שהייתה סמוכה ל”כיכר העיר”, עברה למיקום אחר. עוד ועוד בעלי חנויות עזבו והבעלים המקוריים של הבניין פשטו רגל, עד שהקניון שהיה פעם מוקד המשיכה של כרמיאל נשאר עם כמה עסקים בודדים.

הבעיה הפכה חמורה יותר לאחר שהעירייה הודיעה שהקניון בנוי בשיטת פל-קל, שהובילה לקריסת אולמי ורסאי בירושלים ב-2001 ונחשבת למסוכנת. כבר בשנת 2009 אישרה העירייה תוכנית לשיפוץ, אך קיימת מחלוקת בין הסוחרים שנותרו לבין העירייה בשאלה מי אחראי למימון התוכנית: בעלי העסקים טוענים כי התקציב אמור לבוא מהעירייה, בעוד העירייה אומרת שמכיוון שהקניון בבעלות פרטית של בעלי החנויות, הם אמורים לממן את השיפוץ.

חידושים מסביב, ריקבון במרכז

גורם נוסף שמעיב על עתידו של הקניון הוא תוכנית התחדשות עירונית שאותה מקדמת העירייה, וכוללת הריסה של הבניין לטובת שילוב בין מבני מגורים ומרכז מסחרי. אפילו בבניינים שסביב הקניון כבר בוצעו תוכניות תמ"א למיניהן, ורק הבניין בן ה-34 נותר מוזנח, עם ריח עבש במסדרונות.

מה שקורה ב"כיכר העיר" הוא גרסה מקומית של תהליך שמתרחש בכל העולם. בארה"ב, שבה נולד רעיון הקניון הסגור, המספרים קיצוניים: לפי הערכות שונות נותרו כיום בין 700 לכ-1,200 קניונים בלבד, לעומת יותר מ-2,500 בשנות ה80, ולפי חלק מהתחזיות עד 2028 ייוותרו רק כ-900. שנת 2024 לבדה נרשמה כשנה שבה נסגרו ברשתות הקניונים יותר חנויות משנפתחו, ומאז 2007 לא נבנה בארה"ב אף קניון גדול.

תופעת הקניונים המתים, שנשארו ריקים ולא הופשרו למטרה חדשה, הפכה שם לנושא תרבותי, עם קהילות שלמות שמתעדות מבנים נטושים כאתרי ארכיאולוגיה עירונית. חלק מהקניונים שנסגרו הופכים למרכזי מגורים, למחסני אחסון או לשטחי בריאות וחינוך, בניסיון להציל את הקרקע.

בישראל היקף התופעה קטן, אך קיים. קניונים חדשים נבנים פה בקצב גבוה יחסית לגודל האוכלוסייה, אבל דווקא המרכזים הקטנים והוותיקים, ששכנו במרכזי ערים ולא בפריפריה מסחרית מתוכננת, סופגים את המכה. במקומות כמו באר שבע, קניונים ישנים שהיו פעם מוקד הבילוי המרכזי של השכונה נדחקו הצדה כשנפתחו לא רחוק מהם מתחמי ענק חדשים. הדפוס חוזר על עצמו: קניון קטן שנבנה בלב שכונת מגורים מזדקן פיזית ומסחרית, קניון גדול נפתח לידו, ובעלי הנכסים בקניון הישן נשארים לבד מול עלויות תחזוקה שאין להם עם מי לחלוק.

במקרה של כיכר העיר, הסכסוך סביב מצבו ההנדסי של המבנה מוסיף עוד שכבה של חיכוך לסיפור שכנראה היה קורה ממילא, ומנציח את מעמדו הרעוע (ולא רק מבחינה פיזית) של קניון שהחיים סביבו המשיכו בלעדיו.

מעיריית כרמיאל נמסר: "מבנה קניון כיכר העיר הינו מבנה בבעלות פרטית. כל נושא אחזקת המבנה, פינוי אשפה, שיפוצים, בטיחות וכו׳ הינו באחריות בעלי הנכס, כמתחייב בחוק. העירייה, יחד עם רשות מקרקעי ישראל ויזמים פרטיים, מקדמים תוכנית פינוי בינוי לקניון. כולנו תקווה שהבעלים ישתפו פעולה למען הצלחת הפרוייקט”.