הפערים הגדולים בין תחנות האוטובוס בישראל
קיץ, 40 מעלות, לחות בלתי נסבלת, ואתם מחכים בתחנת אוטובוס בלי טיפת צל, כולנו מכירים את התחושה, אבל למה זה קורה?
בישראל יש יותר מ-30 אלף תחנות אוטובוס. רק מחציתן כוללות ספסל או מחסה מהשמש. שכן, חצי מהתחנות הן לא יותר מעמוד מתכת עם שלט. בלי הגנה, בלי מידע, בלי נוחות.
אם אתם רגילים לתחנת אוטובוס עם ספסל, גגון ואפילו שלט דיגיטלי – כנראה שאתם גרים באזור המרכז. כמו בתחומים רבים בישראל, גם כאן קיים פער עצום בין המרכז לפריפריה.
בישראל אין תקן אחיד לתחנות אוטובוס. אין חוק, אין תקנה, אין סטנדרט מחייב, התוצאה: כל רשות מקומית עושה מה שבא לה. איכות התחנה תלויה בעיקר בכמה כסף הרשות יכולה או רוצה להשקיע בה. מה שיותר מעניין את הרשות המקומית זה מי יממן את התחנה, ואיך אפשר לחסוך עליה, או במילים אחרות – פרסום.
למשל, בתל אביב, חלק מהתחנות מוחזקות על ידי חברות פרסום. הן דואגות לניקיון, לתחזוקה ואפילו מממנות את התחנה – בתמורה לשטח הפרסום. אבל זה משתלם רק באזורים עם תנועה גבוהה ולכן הפער הזה בהחלט לא מפתיע, אז כשאין פרסום – גם אין תחנה נורמלית.
וזו לא הבעיה היחידה. הנוסע הישראלי ממתין בממוצע בין 13 ל-16 דקות לאוטובוס. 80% ממשתמשי התחבורה הציבורית נוסעים באוטובוסים. המשמעות? מיליוני אנשים, מדי יום, נתקלים בתחנות לא מתפקדות.
אז מה הפתרון הפשוט, הזול והירוק כדי להפוך את הסיוט לקצת פחות נורא? שתילת צמחייה.
צמחייה ליד תחנות האוטובוס יכולה להוריד את הטמפרטורה ב-5 עד 10 מעלות. עץ בוגר שמספק צל עולה כ-5,000 ש"ח. לשם השוואה, תחנה חדשה בתל אביב עולה כ-50,000 ש"ח – ועדיין חם בה. לא צריך תקציבי עתק, מספיק להיות יצירתיים ועל הדרך לחסוך זמן יקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו