"אחד האזורים הכי יפים במדינה": הצפון מתעורר מחדש

אחרי תקופה ארוכה, הצפון נפתח למבקרים וזמן קצר לאחר מכן, הגענו כדי לחוות את אחד האזורים היפים שבו. כבר בדרך לשם, ניתן לראות את השדות והכרמים, הירוק והטבע שעוטף מכל עבר - ארץ שמתחילה להתעורר מחדש לאחר תקופה קשה.

לאחר חודשים ארוכים של מלחמה, הצפון משתוקק לשוב לשגרה, לחיים, לתנועה, ואי אפשר היה שלא לחוש את זה באירוח של מלון גליליון, בצוות שאירח בחום ובאווירה שהייתה מלאת תקווה.

ב"בית היין" של המלון, על כוס קאווה מבעבעת, פתחנו את ביקורנו עם פינגר פוד מעודן: שישברק נמס בפה, פלאפל חם ומתובל, שקשוקה, סביצ'ה, ולקינוח – טרטלטים עדינים, מוסים קטיפתיים, וקדאיף מתוק. הכול הוגש בנדיבות, באהבה, מתוך רצון אמיתי לפנק את מי שבחר להגיע לצפון.

זה היה רק תחילתו של המסע

בהמשך יצאנו אל "דרך היין" – יוזמה ייחודית של המלון שמחברת את המבקרים אל היקבים המקומיים, אלה שהמשיכו לפעול בעקשנות גם תחת אש. הביקור הראשון היה ביקב רקנאטי, שם קיבל את פנינו אפי, מנהל מרכז המבקרים.

סיפורו של היקב הוא סיפור של חיבור לאדמה: ממקורותיו בעמק חפר ועד נדידתו לכרמי הגליל ורמת הגולן – בקרבה לכרמים. המקום מעוצב אדריכלית ובפנים ספריית יינות מרשימה, בחוץ ניתן לשבת במרפסת המשקיפה אל הנוף שמשקיף לחרמון, עמק דישון ואל מרחבים פתוחים של הגליל.

לכבוד 20 שנה ליקב, הוציא היקב מהדורה מצומצמת של Special Reserve 2017 – יין שהתיישן 36 חודשים בחבית ונמזג אל בקבוקי ענק, המכילים 6 ליטרים.

התחנה הבאה הייתה ביקב לוריא, שם חיכה לנו גידי סיידא – יינן ומנהל היקב, דור שני לכורמים, שחי את האדמה. כאן, למרגלות הר מירון, הכרמים נפרשים למרחוק, היקב עמד לפני פתיחה מחודשת, ואז בא ה-7 באוקטובר.

המלחמה השביתה הכול, אך לא שברה את הרוח. במרץ 2024 חזרו לייצר יין, והיקב החדש שימש בית ללוחמים ששמרו על הצפון. ביקב סיפרו לנו על יוזמה מרגשת – הנצחת הנופלים: בשיתוף עמותת "מגלן", יינטע כרם לזכר הנופלים, ויתקיים אירוע בציר לזכרם, בשיתוף עם משפחותיהם.

לאחר טעימת היינות חזרנו מבושמים למלון ובערב ירדנו לארוחת ערב משובחת, מוזיקה חיה, ושוב יין שנמזג לכוסות על ידי כורם ויינן שלישי לאותו היום: יוסי נחמיאס – מקים יקב "מיטב", ממושב כרם בן זימרה, שסיפר לנו על היקב המשפחתי שהוקם בשנת 2006, זהו יקב בוטיק לא מסחרי, שהעבודה בו נעשית ידנית ללא מיכון, והיין נמכר ישירות ללקוחות הפרטיים. חלק מהענבים הגדלים בכרם נמכר ליקב רקאנטי.

למחרת בבוקר, פנינו למטולה, לפגוש את ליאור בז – בן המקום, דור שלישי במושבה, לוחם בלב ובנפש, שנשאר לשמור על עירו גם ברגעים הקשים ביותר.

"יש לי את הזכות להיות כאן, דווקא עכשיו בתקופה הזו", הוא אמר. נסענו איתו אל קו החזית, ראינו את הבתים שספגו את מטחי הטילים. עברנו דרך המטע שבו עבד ונהרג החקלאי עומר ויינשטיין, מפגיעת שבועיים לפני הפסקת האש.

משם המשכנו אל מלון כפר גלעדי, השוכן למרגלות הרי נפתלי. הקיבוץ שמעולם לא נטש את אדמתו, בתחילת המלחמה דאג לפינוי מיידי של התושבים. המנכ"ל, דודי בן גל, סיפר שהמלון עבר שיפוץ מקיף ומיתוג מחדש בהשקעה הנאמדת בכ-3 מיליון שקלים.

המלון מונה 158 חדרים וסוויטות, 2 בריכות – מקורה וחיצונית, בחדר האוכל נחשפנו לתפריט שף גלילי ממיטב התוצרת הגלילית ומטעי הקיבוץ. במלון מרכז כנסים מחודש ומשוכלל הכולל מספר אולמות מרווחים לכנסים ואירועים בסגנונות שונים. המקום ייפתח מחדש בתחילת מרץ. קיבוץ כפר גלעדי לא רק מחכה לאורחים – הוא חולם בגדול: ליישב מחדש את הצפון, להביא לכאן משפחות צעירות, ולהפוך את המקום הזה למרכז לאומי שוקק.

הצפון אינו רק נוף עוצר נשימה – הוא הלב הפועם של הארץ. הוא העבר, ההווה, והעתיד שלנו. עכשיו הזמן לחבק מחדש את הצפון, לתמוך בעסקים, לטייל בין הנופים ולפגוש את האנשים המופלאים שלא מפסיקים לחלום – ולבנות.