איך 1,000 מהכלבים החמודים בעולם עזרו לחקור את הגנום האנושי?

גולדן רטריבר הוא אחד מגזעי הכלבים האהובים ביותר – ומסיבה טובה: הכלבים האלה ידועים כיפהפיים ורכים לליטוף, חברה’מנים שמסתדרים עם כל אדם וכלב באשר הוא, אינטיליגנטים וקלים לאילוף, עדינים ובאופן כללי מושלמים כמו שרק הם יכולים להיות.

עכשיו יש עוד סיבה לאהוב אותם: בזכותם קיבלנו חיזוק מדעי לעובדה שלפחות חלק מהנטיות ההתנהגותיות שלנו נובעות לא מחינוך, אלא מהגנים שלנו. כך מראה מחקר חדש, שגילה קשרים מפתיעים בין הגנטיקה של התנהגות בכלבים לבין הגנטיקה של התנהגות אנושית.

האתגר: לבודד גנים מגזע

חוקרי התנהגות בעלי חיים מזהים כבר זמן רב הבדלי אופי בין גזעי כלבים שונים: האסקים הם "דברנים", בורדר קולי נולדו לרעות עדרים, וכן הלאה. אך ניסיון לזהות את הגנים האחראיים להתנהגויות אלו נתקל בבעיה מתודולוגית: קשה מאוד להפריד בין השפעות גנטיות להתנהגות לבין מאפיינים פיזיים של הגזע. כלבים קטנים, למשל, עשויים להיראות תוקפניים יותר פשוט כי הם מרגישים מאוימים לעיתים קרובות יותר ומגיבים לכך.

הפתרון: מחקר תוך-גזעי

צוות חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה בחר בגישה שונה: במקום להשוות בין גזעים, הם ביצעו את מחקר הגנום-התנהגות הגדול ביותר שנערך אי פעם בתוך גזע בודד. החוקרים נעזרו ב"מחקר חיי הגולדן רטריבר" – פרויקט של קרן מוריס לרווחת בעלי חיים בארה"ב, שבו בעלים של יותר מ-3,000 כלבי גולדן רטריבר ממלאים שאלונים שנתיים על התנהגות חיות המחמד שלהם, בניסיון לסייע לחקר מחלת הסרטן הנפוצה להחריד בקרב הגזע הזה. מתוכם, יותר מ-1,000 שלחו דגימות דם, שאיפשרו ניתוח גנטי.

לאחר ניתוח הדגימות והשאלונים, מצאו החוקרים 12 אזורים בגנום שאותם זיהו כקשורים להתנהגויות ספציפיות, ו-9 נוספים הראו קשר חלש יותר. נציין כי בשל העובדה שגולדן רטריברים ידועים כגזע ידידותי ורגוע במיוחד, היה קשה למצוא שונות משמעותית בתכונות כמו תוקפנות ופחד – אבל זה בדיוק מה שהפך את הגזע לאידיאלי למחקר כזה.

אותם גנים, התנהגויות שונות

כאשר החוקרים השוו את הממצאים למחקרים קודמים שנערכו על אוכלוסיות כלבים מעורבות, הם גילו תופעה מעניינת: אותם אזורים גנטיים היו קשורים להתנהגויות שונות לחלוטין בקרב גזעים שונים. כך, למשל, אזורים שנקשרו לרגישות למגע בגולדן רטריברים, נקשרו לאהבת מרדפים ולתוקפנות כלפי בעלים במחקרים אחרים.

אך ההפתעה הגדולה ביותר הגיעה כשהחוקרים בחנו את המקבילות האנושיות של הגנים האלה. התברר שחלק ניכר מאותם אזורים גנטיים קשורים גם להבדלים התנהגותיים בבני אדם – אך לא בהכרח להתנהגויות מקבילות. הגן הקרוב ביותר לאזור שנקשר לתוקפנות כלפי כלבים אחרים, למשל, נקשר בבני אדם לאינטליגנציה, ביצועים קוגניטיביים, הישגים לימודיים ודיכאון קליני.

בסך הכל, זוהו תריסר מקטעים גנטיים המשפיעים על התנהגות הן בכלבים והן בבני אדם. חלקם הגיוניים יותר – למשל, אזור הקשור לפחד בכלבים נקשר בבני אדם לנוירוטיות וחרדה; אחרים מורכבים יותר – גן בשם ROMO1 נקשר לתגובה טובה לאילוף בכלבים, ובבני אדם לביצועים קוגניטיביים – אך גם לדיכאון ולעצבנות.

המסקנה: גמישות גנטית

מה המשמעות של כל זה? ככל הנראה, גנים רבים יוצרים מעין "נקודות גמישות" במערכת העצבים. הם אינם קובעים התנהגות ספציפית, אלא מאפשרים טווח של תוצאות שנקבעות על ידי גורמים נוספים – גנטיים וסביבתיים כאחד.

המחקר, שנערך בשנה שעברה, התקבל בקיץ האחרות לפרסום בכתב העת PNAS, אחד היוקרתיים בעולם,ועלה השבוע לאתר האינטרנט שלולקראת הגיליון שבו הוא מופיע, שייצא לאור בשבוע הבא.