אתם נכנסים לחדר, פוגשים מישהו חדש, או חווים רגע יומיומי לחלוטין – ופתאום תחושה מוזרה עוטפת אתכם. "אני זוכר את הרגע הזה מהעבר!", אתם חושבים, גם אם המוח אומר לכם שזו הפעם הראשונה. זהו דֶזַ'ה ווּ (Déjà Vu) – אחת התופעות הפסיכולוגיות המסקרנות ביותר, שכמעט כולם חווים, אבל מעטים מבינים.
מה זה בכלל דז'ה וו?
המונח "דז'ה וו" מגיע מצרפתית, ופירושו "כבר ראיתי". זוהי תחושה חזקה ומוזרה שהרגע הנוכחי, למרות שהוא חדש לחלוטין, כבר נחווה בעבר, בדיוק באותה הצורה. התחושה מלווה לעיתים באי-נוחות קלה, תחושה לא-מציאותית, או אפילו צמרמורת.
סטטיסטית, כ-60-70% מהאנשים מדווחים שחוו דז'ה וו לפחות פעם אחת בחייהם. התופעה שכיחה יותר בקרב צעירים (גילאי 15-25) ונוטה להתרחש לעיתים קרובות יותר אצל אנשים עייפים, לחוצים, או שנמצאים בסביבות חדשות.
משפחת הדז'ה
דז'ה וו הוא רק אחד ממשפחה שלמה של תחושות "כבר..." שהמדע מזהה:
Déjà Vécu (“דֶזַ’ה ווֶקוּ”, "כבר חוויתי"): לא רק תחושה ויזואלית, אלא חוויה שלמה – ריחות, צלילים, רגשות. תחושה שאתם "יודעים" מה יקרה הלאה. נוטה לגרום לאנשים שחווים אותה לסוג של בלבול וניתוק מהמציאות בשל העוצמה העזה של התחושה כאילו מדובר במצב מהעבר ולא ההווה.
Déjà entendu (“דֶזַ’ה אוֹטוֹנדוּ", “כבר שמעתי"): תחושה כאילו צליל מסוים ששומעים בפעם הראשונה אינו באמת חדש, אם כי השומע לא מסוגל להסביר היכן או איך שמע אותו כבר.
Déjà Visité (“דֶזַ’ה ויזיטֶה”, "כבר ביקרתי"): תחושה שאתם מכירים מקום שאתם מבקרים בו בפעם הראשונה, כולל ידיעה היכן דברים ממוקמים.
Déjà Senti (“דֶזַ’ה סוֹנְטי”, "כבר הרגשתי"): תחושה נפשית/רגשית בלבד, בלי רכיב ויזואלי, שהרגע הרגשי הזה כבר התרחש.
Déjà rêvé ("דֶזַ’ה רֶווֶה", “כבר חלמתי"): תחושה כאילו רגע שקורה במציאות משחזר במדויק חלום שהיה לאדם בעבר.
וגם ההיפך:
Jamais Vu (“זַ’מֶה ווּ”, "מעולם לא ראיתי"): תחושה מוזרה שמשהו מוכר הופך פתאום לזר לחלוטין – למשל, כשאתם חוזרים על מילה פשוטה הרבה פעמים עד שהיא נשמעת חסרת משמעות.
מה גורם לדז'ה וו? התיאוריות המובילות
למרות שדז'ה וו הוא תופעה המוכרת מזה מאות שנים (זיגמונד פרויד "déjà écrit" – כלומר, "כבר כתב" עליו), המדע עדיין לא הגיע להסכמה מוחלטת לגבי הסיבה המדויקת. אבל יש כמה תיאוריות מרכזיות:
תיאוריית "הבאג במוח"
התיאוריה הפופולרית ביותר טוענת שדז'ה וו הוא למעשה טעות זמנית – במובן של טעות במושג הזמן – בעיבוד המידע במוח. המוח שלנו מעבד מידע חדש ושומר אותו מייד כזיכרון. אבל מה קורה אם החיווט מתבלבל לשבריר שנייה?
ישנן מספר גרסאות לתיאוריה הזו:
עיכוב בעיבוד המידע: מידע חדש עשוי להגיע לאזור אחד במוח (אזור הזיכרון ארוך-הטווח) לפני שהוא מגיע לאזור אחר (עיבוד המידע הנוכחי). התוצאה: המוח חושב שהמידע הזה כבר "ישן", למרות שהוא חדש.
הפעלה כפולה: שני חלקים שונים במוח מעבדים את אותו הגירוי באותו הזמן, אבל באופן שונה במקצת. כשהתוצאות "מתנגשות", נוצרת תחושת מוכרות מוזרה.
טעות בתיעוד זמן: המוח מתעד את המידע החדש עם "חותמת זמן" שגויה – מסמן אותו כזיכרון ישן במקום כזיכרון חדש.
תיאוריית ההיפוקמפוס
ההיפוקמפוס הוא אזור קריטי במוח שאחראי על יצירת זיכרונות חדשים ועל זיהוי מה מוכר ומה חדש. מחקרים מצאו שנזק או גירוי חשמלי להיפוקמפוס יכול לגרום לתחושות של דז'ה וו.
מחקרים מצאו שאנשים עם אפילפסיה באונה הטמפורלית (קרוב להיפוקמפוס) חווים דז'ה וו לעיתים קרובות בהרבה – לפעמים ממש לפני התקף. זה מרמז שהתופעה קשורה לפעילות חשמלית לא תקינה באזור זה.
תיאוריית הדמיון הלא-מושלם
תיאוריה נוספת מציעה שדז'ה וו קורה כשאנחנו נתקלים במצב שמזכיר מאוד משהו שחווינו בעבר, אבל לא זהה לחלוטין. המוח שלנו מנסה "להתאים" את הזיכרון לחוויה הנוכחית, אבל ההתאמה לא מושלמת.
למשל: אולי פעם ביקרתם בבית חבר עם סלון בצורה מסוימת. עכשיו, שנים מאוחר יותר, אתם נכנסים לסלון אחר שדומה במבנה, אבל לא זהה. המוח שולף את הזיכרון הדומה, אבל מכיוון שההתאמה לא מושלמת, נוצרת התחושה המוזרה של "זה כבר קרה, אבל גם לא".
תיאוריית הראייה הכפולה
תיאוריה פשוטה יותר מציעה שדז'ה וו יכול להיגרם כשאחת מהעיניים שלנו "רואה" סצנה שבריר שנייה לפני השנייה. המוח מעבד את המידע הראשון, ואז מקבל את אותו המידע שוב מהעין השנייה – מה שיוצר תחושה של "כבר ראיתי את זה".
ניסויים מעניינים
חוקרים מאוניברסיטת קולורדו ניסו לשחזר דז'ה וו במעבדה ב-2016. הם חשפו משתתפים לסדרות של תמונות של חדרים שונים עם מבנים דומים (למשל, חממה ועוד חדרים עם מבנה מעוקל דומה).
כשהמשתתפים ראו חדר חדש שהיה דומה במבנה לחדר קודם אבל לא זהה, רבים דיווחו על תחושות דז'ה וו. זה תמך בתיאורית הדמיון הלא-מושלם.
חוקרים אחרים מצאו שניתן לעורר תחושות דז'ה וו על ידי גירוי אזורים ספציפיים במוח בעזרת אלקטרודות. זה מחזק את התיאוריה שדז'ה וו הוא פעילות עצבית ספציפית, ולא משהו מיסטי.
האם דז'ה וו מסוכן?
עבור רוב האנשים, דז'ה וו הוא תופעה לא מזיקה שנמשכת כמה שניות ונעלמת. אבל יש מקרים שבהם דז'ה וו תכוף מדי עשוי להצביע על בעיה:
אפילפסיה: כאמור, דז'ה וו תכוף יכול להיות סימן לאפילפסיה באונה הטמפורלית. אם אתם חווים דז'ה וו כמה פעמים בשבוע, כדאי להתייעץ עם רופא.
חרדה ולחץ: דז'ה וו שכיח יותר בתקופות של לחץ, עייפות, או חרדה. במקרים נדירים, אנשים עם הפרעות חרדה חמורות חווים "דז'ה וו כרוני" שיכול להימשך ימים או שבועות – מצב מטריד מאוד.
תרופות: תרופות מסוימות (במיוחד כאלה שמשפיעות על הנוירוטרנסמיטרים במוח) יכולות להגביר את השכיחות של דז'ה וו.
האם דז'ה וו קשור לזיכרון מחיים קודמים?
הסבר פופולרי ופסאודו-מדעי לדז'ה וו הוא שמדובר ב"זיכרון מחיים קודמים", או באיזשהו קשר לממד אחר. אין שום עדות מדעית שתומכת בהסברים האלה – ולמען האמת, לא סביר שתהיה בקרוב, כי אין לנו כלל אמצעי מדעי למדוד דברים כאלה. מדובר בתחום שהוא הרבה יותר מיסטי ממדעי.
בכל מקרה, דז'ה וו קורה גם לילדים צעירים, גם לבעלי חיים (כן, יש מחקרים שמצאו תופעות דומות בעכברים), ואפשר לשחזר אותו במעבדה. כל זה מצביע על כך שמדובר בתהליך נוירולוגי, לא במשהו על-טבעי.
למה זה קורה יותר לצעירים?
תופעת הדז'ה וו שכיחה יותר בגילאי העשרה והשנים המוקדמות, ופוחתת עם הגיל. למה?
אחת התיאוריות היא שמוחות צעירים עוסקים בקידוד זיכרונות חדשים בקצב מהיר הרבה יותר – מה שמגביר את הסיכוי ל"באגים" בתהליך. בנוסף, צעירים נוטים לחוות יותר חוויות חדשות ולהיות בסביבות חדשות, מה שמגביר את הסיכוי לתחושות דז'ה וו.
מה לעשות כשחווים דז'ה וו?
אם אתם חווים דז'ה וו:
1. נשמו עמוק – זו תופעה זמנית שתעבור תוך שניות;
2. נסו לזהות – האם יש משהו במצב הנוכחי שדומה לזיכרון אמיתי? זה יכול להיות מעניין;
3. אל תדאגו – זו תופעה נורמלית לחלוטין;
4. תעדו – אם זה קורה לעיתים תכופות, שימו לב אם יש דפוס מסוים שמעורר את התחושה.