שומעים? הרעש המסתורי שנמשך עשרות שנים ואיש לא יודע למה

דמיינו רעש נמוך ומתמשך – כמו מנוע משאית בכביש סמוך או מקרר ענק – שמלווה אתכם 24 שעות ביממה. הוא לא מפסיק לרגע, מונע מכם לישון, להתרכז, או סתם למצוא רגע של שלוה. אתם מחפשים את המקור, אבל לא מוצאים. אתם שואלים את השכנים – חלקם לא שומעים כלום. זו המציאות המתסכלת של אלפי אנשים ברחבי העולם שחווים תופעה מסתורית הידועה כ"הִמְהוּם" (The Hum) – והמקרה המפורסם ביותר הוא העיירה טַאוֹס בניו-מקסיקו.

מה זה "המהום טאוס"?

ב-1990, תושבים בעיירה הקטנה טאוס (Taos, שבה חיים פחות מ-7,000 איש) שבניו-מקסיקו החלו לדווח על רעש מוזר. הם תיארו אותו כמעין זמזום עמוק, בעל תדירות נמוכה (בין 32 ל-80 הרץ), בדומה למנוע דיזל מרוחק, שלא פוסק כמעט לעולם, יום ולילה. אף אחד לא הצליח לאתר את מקורו המדויק, ורק 2% מהאוכלוסייה שומעים אותו, רובם בגיל העמידה.

התושבים תיארו את התופעה כמעצבנת עד בלתי נסבלת. חלקם דיווחו על נדודי שינה, חרדה, וירידה באיכות החיים. היו כאלה שעזבו את העיר בגלל הרעש. אגב, ניסיונות לברר לאיזה מרחק נשמע הרעש גילו כי מדובר בטווח של עד 50 ק"מ מהעיר.

לא רק בטאוס

לאחר הפרסום על המהום טאוס, החלו לזרום דיווחים ממקומות אחרים:

• בריסטול (אנגליה) – דווח כבר ב-1970;
• ווינדזור (קנדה) – דיווחים מאז 2011;
• לארג'ס (סקוטלנד);
• בונדי (אוסטרליה);
• אוקלנד (ניו זילנד).

בכל אחד מהמקומות הללו תיארו התושבים את אותה תופעה: זמזום נמוך, מתמשך, ורק מיעוט קטן שומע אותו. התופעה זכתה לשם כללי: "The Worldwide Hum".

מה מיוחד ב"שומעי ההמהום"?

מחקרים מצאו כמה מאפיינים משותפים לאנשים ששומעים את הקול המסתורי:

1. גיל: רוב השומעים הם בגילאי 55-70 (אם כי יש חריגים);
2. מגורים: נוטים לגור באזורים כפריים או פרברים שקטים;
3. רגישות: חלקם מדווחים על רגישות יתר לרעשים בכלל;
4. שכיחות: כ-2-11% מהאוכלוסייה בכל אחד מהמקומות.

פרט מעניין: כמעט אף ילד או צעיר לא שומע את ההמהום, למרות שבדרך כלל לצעירים יש שמיעה טובה יותר עם טווח תדרים רחב יותר. נראה שהתופעה מתחילה בדרך כלל בגיל בוגר.

הסברים שונים לתופעה

למרות עשרות שנות מחקרים, אין הסכמה על הסיבה להמהום. הנה התיאוריות העיקריות:

1. מקור תעשייתי / תשתיות

התיאוריה: הרעש מגיע ממפעלים, תחנות כוח, או מכונות תעשייתיות שפועלות בתדירות נמוכה.

עדויות בעד:

• בווינדזר, חוקרים זיהו את המקור כמפעל פלדה בדטרויט (ארה"ב), מעבר לגבול;
• חברות תעשייה משתמשות במכונות שפולטות קולות בתדירויות נמוכות (30-80 הרץ), שיכולים לנוע מרחקים גדולים (חשבו על כך כמו רדיו AM מהמאה הקודמת, שיכול היה לשדר לאלפי קילומטרים ממשדר בודד, אפילו דרך הרים או קירות).

עדויות נגד:

• בטאוס, חוקרים בדקו כל מפעל ומתקן באזור ולא מצאו קשר;
• ההמהום נשמע גם באזורים ללא תעשייה כבדה.

2. גלי VLF (Very Low Frequency) צבאיים

התיאוריה: תחנות תקשורת צבאיות משתמשות בגלי רדיו בתדירות נמוכה מאוד (VLF) לתקשורת עם צוללות (שוב: תדירויות נמוכות הן אמצעי תקשורת מיטבי לתרחיש כזה, משום שהן עוברות דרך המים, בניגוד לתדרים גבוהים). הגלים האלה יכולים לעבור תדירויות כל כך נמוכות, שחלק מהאנשים "שומעים" אותן.

עדויות בעד:

• תחנת VLF בקלאם שבוושינגטון ידועה כפועלת בתדירויות שבאזור השמיעה האנושית התחתון;
• קיים תיעוד של אנשים ששומעים גלי רדיו בתנאים מסוימים (תופעת Microwave Auditory Effect).

עדויות נגד:

• רוב תחנות ה-VLF פועלות בתדירויות נמוכות מדי לשמיעה אנושית (מתחת ל-20 הרץ);
• ההמהום נשמע גם במקומות רחוקים מתחנות VLF.

3. גיאו-אקוסטיקה – רעש מהאדמה

התיאוריה: תנועות גיאולוגיות, לחץ טקטוני או גלים סייסמיים מייצרים רעשים בתדירות נמוכה שחלק מהאנשים מזהים.

עדויות בעד:

• תופעה ידועה של "רעשי אדמה" (Earth Hums) שמופקים על ידי תנועות קרום כדור הארץ;
• מחקר מ-2015 מצא קורלציה בין פעילות סייסמית קלה לדיווחים על ההמהום.

עדויות נגד:

• רוב האזורים שבהם דווח על ההמהום אינם אזורי פעילות גיאולוגית מיוחדת;
• ההמהום מתמשך גם בתקופות ללא פעילות סייסמית.

4. גלי אינפרא-סאונד (Infrasound)

התיאוריה: רעשים בתדירות נמוכה מאוד (מתחת ל-20 הרץ) שהאוזן לא באמת שומעת, אבל הגוף "מרגיש", יכולים להתפרש כזמזום.

עדויות בעד:

• אינפרא-סאונד מיוצר על ידי רוח, גלי ים, מפלי מים, ותנועת אוויר על פני הרים;
• מחקרים הראו שאינפרא-סאונד יכול לגרום לתחושת אי-נוחות, חרדה, ו"נוכחות" מוזרה.

עדויות נגד:

• לא כל מי שנחשף לאינפרא-סאונד שומע "המהום";
• קשה להסביר למה רק מיעוט קטן מושפע.

5. תופעה מטאוקלית – ברק או סערות מגנטיות

התיאוריה: פעילות אטמוספרית או מגנטית יוצרת תדרים שחלק מהאנשים מזהים כרעש.

עדויות בעד:

• קיימים דיווחים על המהום שמתחזק בזמן סערות מגנטיות (Solar storms);
• תופעת "אורות טאוס" (Taos Lights) – אור מסתורי באזור – עשויה להיות קשורה.

עדויות נגד:

• אין קורלציה ברורה בין פעילות מגנטית לדיווחים;
• ההמהום מתרחש גם בימים רגועים ללא פעילות אטמוספרית.

6. טיניטוס (צלצול באוזניים)

התיאוריה: מה שאנשים שומעים הוא לא רעש חיצוני אלא טיניטוס (נקרא בעברית טינטון) – תופעה פנימית באוזן או במוח.

עדויות בעד:

• טיניטוס שכיח יותר בגילאים מבוגרים (כמו שומעי ההמהום);
• טיניטוס יכול להישמע כזמזום מתמשך בתדירות נמוכה;
• הרעש "נעלם" כשאנשים סוגרים את האוזניים או משתמשים בפקק – דבר שקורה גם בטיניטוס.

עדויות נגד:

• רוב חולי הטיניטוס שומעים צליל גבוה (ציפצוף), לא נמוך (זמזום);
• חלק מהשומעים מצליחים להקליט את הרעש (אם כי יש מחלוקת על כך).

7. פעילות פנימית (Otoacoustic Emissions)

התיאוריה: האוזן הפנימית מייצרת צלילים בתדירות נמוכה כתופעה ספונטנית.

עדויות בעד:

• מדובר בתופעה ידועה שבה האוזן הפנימית מייצרת צלילים עצמאיים;
• ניתן למדוד את התופעה הזו באוזניים של אנשים.

עדויות נגד:

• רוב הצלילים שנוצרים כך הם בתדירויות גבוהות, לא נמוכות כמו ההמהום;

8. השפעה פסיכולוגית / סוגסטיה

התיאוריה: הפרסום על ההמהום גרם לאנשים להתחיל "לשמוע" רעשים שתמיד היו שם אבל התעלמו מהם.

עדויות בעד:

• כמות הדיווחים עלתה דרמטית אחרי הפרסום הראשון ב-1990;
• תופעה ידועה של "Mass Psychogenic Illness" – מחלה פסיכוגנית המונית.

עדויות נגד:

• אנשים שומעים את ההמהום לפני שידעו על התופעה;
• ההשפעה על איכות החיים אמיתית מדי להיות דמיון בלבד.

החקירה הממשלתית

ב-1993, ממשלת ארה"ב שלחה צוות מאוניברסיטת ניו-מקסיקו לחקור את התופעה. החוקרים התקינו ציוד מדידה במקומות שונים בטאוס, ראיינו עשרות "שומעים", בדקו מקורות תעשייתיים אפשריים ומדדו תדרים בכל הטווח. למרות כל זאת, הם לא מצאו מקור חיצוני לרעש. הם לא הצליחו להקליט שום תדר חריג. הדו"ח המסכם הצהיר: "אנו לא יכולים להציע הסבר מוצק לתופעה".

זה לא הרגיע את השומעים – להיפך; זה רק העצים את התסכול.

מקרה ווינדזור: המקרה שנפתר (כמעט)

בווינדזור שבאונטריו, המהום מטריד הופיע ב-2011. אחרי שנים של תלונות, מדענים זיהו את המקור: מפעל פלדה בדטרויט שמעבר לגבול, כ-4 ק"מ משם. המפעל השתמש במכונות שפעלו בתדירות של 35 הרץ – ממש בסף השמיעה האנושי. הגלים עברו על פני האגם וגרמו לרעש.

בעקבות לחצים, המפעל עשה שינויים, וההמהום פח, אך לא נעלם לחלוטין. בכל מקרה, זה הוכיח שלפחות בחלק מהמקרים, ההמהום הוא אמיתי ומקורו חיצוני.

למה רק חלק שומעים?

זו השאלה המרכזית. למה רק 2% שומעים?
אפשרויות:

1. רגישות שמיעתית – האוזניים שלהם רגישות יותר לתדירויות נמוכות;
2. מיקום – הם נמצאים בדיוק במקום שבו הגלים מתכנסים;
3. תנאי אקוסטיים בבית – הבניין שלהם "מגביר" את התדר;
4. פיזיולוגיה אישית – משהו באוזן או במוח שלהם מעבד את הצליל אחרת.

חיים עם ההמהום

עבור השומעים, ההמהום הוא יותר מסתם קוריוז – זו בעיה אמיתית שגורמת לנדודי שינה, קושי בריכוז המשפיע על לימודים ועבודה, בידוד חברתי מהשכנים שאינם שומעים ולא מבינים את אלה שכן, ולבסוף דיכאון וחרדה.

חלק מהשומעים מוצאים דרכים להתמודד:

• רעש לבן – השמעת רעש מלאכותי עוזרת לכסות על ההמהום;
• אוזניות מבטלות רעשים – עוזרות לחלק מהשומעים;
• עבודה – שמירה על הסחת דעת עוזרת לא לחשוב על הרעש;
• שינה בחדרים שונים – לפעמים חדר מסוים "שקט" יותר.

האם נמצא אי פעם התשובה?

ככל הנראה, אין תשובה אחת. ההמהום הוא תופעה מורכבת, שיכולה להיות מוסברת על ידי שילוב של גורמים:

• מקורות תעשייתיים מרוחקים;
• תדרים גיאופיזיים;
• רגישות פיזיולוגית אישית;
• גורמים פסיכולוגיים.

מה שברור הוא שעבור השומעים, התופעה אמיתית ומטרידה – גם אם המדע עדיין מתקשה להסביר אותה.