בבית קפה שקט, הבריסטה מחייך ללקוחה צעירה שממתינה לקפה שלה. היא מהססת לרגע - האם להחזיר חיוך, להחמיא על אמנות הלאטה או פשוט להוריד מבט לטלפון? הסצנה הזאת, לכאורה שגרתית, משקפת מגמה רחבה יותר: אינטראקציות מקריות במרחב הציבורי הולכות ונעלמות. קודי QR, קופות עצמאיות ואוזניות חוסמות רעש מחליפים את השיחות הקטנות שהיו פעם חלק בלתי נפרד מהיומיום.
מחקרים עדכניים מראים שהיעלמותן של אינטראקציות אלה עלולה להחמיר את מה שהוכרז בארצות הברית כ“מגפת הבדידות” - תופעה שסיכוניה הבריאותיים דומים לעישון 15 סיגריות ביום. אך יש גם חדשות טובות: אפילו מגע קצר עם זרים יכול להפחית בדידות, לשפר מצב רוח ולחזק את תחושת הביטחון החברתית - בתנאי שאנו חשים בטוחים בסביבה הקהילתית שלנו.
אמון בקהילה משפיע על איכות המפגשים החולפים
מחקר חדש שפורסם ב-2025 ב-Journal of Happiness Studies בחן כיצד רמת האמון בקהילה המקומית משפיעה על איכות האינטראקציות הקצרות עם זרים. החוקרים מצאו שאנשים שחשים שהקהילה שלהם אכפתית ובטוחה חווים יותר חום, סנכרון רגשי והרגשה אנרגטית במפגשים אקראיים כאלה - תופעה שלא נצפתה באותה מידה במפגשים עם חברים קרובים או בני משפחה. כלומר, דווקא הקשרים החלשים והחולפים הם אלה שמושפעים הכי הרבה מרמת האמון הכללית בחברה.
הממצאים תומכים בתיאוריית ה-broaden-and-build של ברברה פרדריקסון, שמדברת על "תהודה חיובית" (positivity resonance) - אותם רגעים קצרים שבהם שני זרים מחליפים מבט חם, בדיחה או מחווה קטנה של אדיבות. רגעים כאלה, מסתבר, קשורים ישירות לירידה ברמות הבדידות והדיכאון ואף לשיפור בבריאות הפיזית.
דור ה-Z והיעלמות ה"מקומות שלישיים"
השינויים הטכנולוגיים וההשפעה המתמשכת של הקורונה הקטינו משמעותית את מה שמכונה "מקומות שלישיים" - ספריות, בתי קפה קהילתיים, פארקים ומתנ“סים שבהם אנשים נפגשו באופן טבעי מחוץ לבית ולעבודה. צעירים שגדלו בתקופת המגפה מדווחים היום על ביטחון נמוך יותר באינטראקציות פנים אל פנים, עלייה בחרדה חברתית ותחושת שייכות קהילתית נמוכה יותר. ארגון הבריאות העולמי מזהיר שמגמת הבידוד הזו קשורה לעלייה בדיכאון ובחרדה בקרב בני נוער וצעירים.
ספריית סטארפילד, הממוקמת בלב קניון COEX בסיאול, הספרייה פתוחה מדי יום עם כניסה חופשית. "מקום שלישי" עמוס באירועי תרבות מקרבים
View this post on Instagram
איך אפשר לשנות את המגמה?
החדשות הטובות הן שאפשר לבנות מחדש את האמון ואת החיבורים הקטנים האלה, גם ברמה האישית וגם ברמה הקהילתית והמדינית.
ברמה האישית מומלצות שלוש אסטרטגיות מבוססות מחקר:
- אתגר "שלום לשלושה זרים ביום": חיוך או ברכה קצרה לבריסטה, לשומר או לעובר אורח.
- רגעים ללא טלפון: בתור לסופר או בנסיעה בתחבורה ציבורית, להניח את המכשיר בצד ולהישאר פתוחים לאינטראקציה.
- חזרה למקומות שלישיים: לעבוד מדי פעם בספרייה או בבית קפה קהילתי במקום מהבית.
ברמה הציבורית, יותר ויותר מדינות מכירות בבדידות כבעיה בריאותית ומשקיעות בספריות, פארקים ומרכזים קהילתיים שמעודדים מפגשים טבעיים ובטוחים.
סייג חשוב: בטיחות ואמון לכולם
חשוב לזכור שהחוויה של מרחבים ציבוריים אינה אחידה. אנשים החווים אפליה, נשים, בעלי מוגבלויות או בני מיעוטים עלולים לחוות את אותם מרחבים כמאיימים יותר. לכן כל מאמץ לחיזוק החיבורים החברתיים חייב ללכת יד ביד עם מדיניות בטיחות, נגישות ושוויון.
בסופו של דבר, חיוך לזר או החזקת דלת למעלית אולי נראים פעולות קטנות, אבל הן לבנים בבניין האמון הקהילתי ובמניעת מגפת הבדידות של המאה ה-21.
מקורות: Psychologytoday, WHO, HHS
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו