למה חתולים שונאים מים, אבל נמרים אוהבים לשחות?

חתולים ונמרים הם די דומים, מלבד הגודל והיחס שלהם למים. איך קרה ששני הזנים ממשפחת החתוליים מגיבים באופן כל כך שונה לאחד המצבים הנפוצים ביותר בחיים על כדור הארץ?

נמר שוחה בביצה. צילום: Andreas Breitling / Pixabay

לחתולים יש לא מעט התנהגויות אופייניות, ואחת המרכזיות בהן היא הסלידה, שלא לומר פוביה של ממש, ממים. האינטרנט מלא סרטונים של חתולים עם מבט מזועזע מנסים להתחמק מכל מגע עם מים שאינו עם הלשון. אבל מצד שני, נמרים – שהם, כידוע, בסך הכל חתולים שגדלו קצת יותר מהממוצע – מבלים שעות בשחייה, ואפילו דגים דגים (המילה הראשונה פועל, השנייה שם עצם) במים. אז מה ההבדל?

מוצא גיאוגרפי

החתול הביתי שלנו מגיע ממוצא של חתולי בר שהתפתחו באזור המזרח התיכון ומדבריות צפון אפריקה, ובמיוחד מהחתול הפראי האפריקאי (Felis silvestris lybica). באזורים אלו, מים היו משאב נדיר ולא היה צורך אבולוציוני ללמוד לשחות, או אפילו להרגיש בנוח עם התחושה של מים על הגוף. החתולים האלה התפתחו כציידים במקומות יבשים, ומערכת הצייד שלהם מותאמת למארב ותנועה מהירה "על יבש” – באופן הי מילולי של הביטוי.

הפרווה של חתולים ביתיים אינה עמידה במים ונוטה לספוג נוזלים, מה שגורם לכבדות ומגביל את תנועתם. כשחתול נרטב, שכבת הבידוד הטבעית של הפרווה שלו נפגעת, והוא מאבד חום גוף במהירות – מצב מאוד לא נעים, במיוחד בהתחשב בכמה שחתולים אוהבים לשמור על חום גוף גבוה, עד כדי בחירה במתכות חשופות לשמש כמשטחי רביצה מועדפים.

נמרים: חתולים שבחרו במים

לעומת זאת, נמרים התפתחו באזורים טרופיים ביבשת אסיה, במיוחד בג'ונגלים עבי הצמחייה של הודו ודרום מזרח היבשת, שם יש מקורות מים וגשמים בשפע. בסביבות חמות ולחות אלו, היכולת לשחות הפכה ליתרון אבולוציוני משמעותי.

נמרים משתמשים במים למספר מטרות: קירור בימים חמים, ציד (כולל דגים וצבים), והסתתרות מפני מעקבים. פרוות הנמרים מותאמת טוב יותר למים – היא צפופה ושומנית יותר, מה שמספק הגנה טובה יותר מפני רטיבות. נמרים ידועים כשחיינים מעולים, שיכולים לשחות מספר קילומטרים ברציפות.

לא רק נמרים אוהבים מים

נמרים אינם חריג ייחודי בעולם החתוליים: גם היגואר, החתול הגדול של אמריקה הדרומית, הוא שחיין מצוין, שצד בנהרות ומשתמש במים כחלק אינטגרלי מאסטרטגיית הציד שלו. אריות, למרות שאינם חובבי מים גדולים, מסוגלים לשחות כאשר יש בכך צורך.

גם בקרב חתולים קטנים יותר יש יוצאי דופן. החתול הדייג (Fishing Cat), שחי בדרום מזרח אסיה, הוא מומחה לדיג, עם אצבעות מעט קרומיות שעוזרות לו לשחות.

האם כל החתולים הביתיים שונאים מים?

כמובן שלא. גזעים מסוימים, כמו חתול ואן טורקי (Turkish Van), ידועים בנטייתם לשחייה, ולמעשה נקראים גם "חתולי שחייה". גזעים אלו התפתחו באזורים עם גישה רבה למקווי מים, ופיתחו תכונות שמאפשרות להם ליהנות מהמים.

בנוסף, חתולים שנחשפו למים מגיל צעיר ובאופן הדרגתי ועדין יכולים ללמוד לסבול אותם טוב יותר, למרות שמעטים בלבד יפתחו חיבה והנאה אמיתית לשחייה, כמו זו שנפוצה יותר בקרב כלבים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר