המתכת שתרוקן לכם את הסוללות בתוך כמה שנים

רובנו לא ראינו מעולם איך היא נראית ולא נגענו בה מעולם – אבל הסמארטפונים, המכוניות וכל שאר המכשירים החשמליים הניידים שלנו תלויים בה. אבל שילוב קטלני בין שיקולים סביבתיים, פוליטיים וכספיים מאיים לעצור את האספקה שלה

קובלט נשפך מתוך סוללה. צילום: נוצר באמצעות Imagen 4

העולם כולו מדבר על המעבר לאנרגיה ירוקה וכלי רכב חשמליים – אך משבר שקט מאיים לעצור את המגמה: מחסור בקובלט. המתכת הכחלחלה, שרובנו מעולם לא נגענו בה (ולעולם לא ניגע), עומדת להפוך לנדירה ביותר – בדיוק כאשר העולם זקוק לה יותר מאי פעם.

קובלט הוא מרכיב קריטי בסוללות ליתיום-יון המניעות את הטלפונים החכמים, המחשבים הניידים וכלי הרכב החשמליים שלנו. הוא מגדיל את צפיפות האנרגיה, משפר את יציבות הסוללה ומאריך את חייה. כיום, סוללת רכב חשמלי ממוצעת מכילה כ-8 ק"ג קובלט, מהווה כ-4.3% ממשקל הסוללה ונמצאת במקום השביעי ברשימת החומרים המרכיבים את הסוללות.

הבעיה כפולה: ראשית, 70% מהקובלט העולמי מופק ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, במכרות שמאוישים לעיתים ע"י ילדים בתנאי עבדות; שנית, התפוקה העולמית עומדת על כ-190,000 טון בשנה, אך הצורך צפוי לזנק ל-450,000 טון עד 2030 – כמעט פי 2.5, כאשר יותר ממחציתו יילך לרכבים חשמליים.

החששות אינם תיאורטיים. מחירי הקובלט זינקו פי 4 בין 2016 ל-2018, ירדו בחדות, וחזרו לעלות. התנודתיות מקשה על יצרנים לתכנן, ומייקרת מוצרים. חברות רכב כמו טסלה ופולקסווגן חותמות על חוזים ארוכי טווח עם מפיקים, מה שמגביר את הלחץ על הספקים הקטנים יותר.

יש גם זווית גיאו-פוליטית מדאיגה: המכרות אמנם נמצאים ברובם בקונגו, אך המדינה השולטת ב-80% מעיבוד הקובלט העולמי היא סין. ייצוא קובלט מעובד הפך לכלי מדיני, בדומה לנפט. מדינות מערביות מנסות לפתח שרשרות אספקה חלופיות, אך הדבר דורש שנים רבות.

בינתיים מנסים גורמים שונים לגבש פתרונות, אך אף אחד אינו מושלם. יצרנים מפתחים סוללות דלות קובלט או נטולות קובלט לחלוטין, כמו סוללות ליתיום-ברזל-פוספט (LFP) הנמצאות במחצית מרכבי טסלה כיום, אך הן פחות יעילות ובעלות צפיפות אנרגטית נמוכה יותר. מיחזור סוללות הוא פתרון אפשרי נוסף – רק 5% מסוללות הליתיום-יון ממוחזרות כיום. חברות ישראליות ואירופאיות פיתחו טכנולוגיות למיחזור יעיל, אך העלות עדיין גבוהה.

אפשרות נוספת היא כרייה באוקיינוסים. בקרקעית האוקיינוסים הפסיפי והאטלנטי מצויים מרבצים עשירים בקובלט, אך הכרייה תגרום נזק אקולוגי חמור לבית הגידול הימי.

האירוניה ברורה: המעבר לאנרגיה "ירוקה”, שנועד להציל את הסביבה, תלוי במתכת שכרייתה מזהמת ומתחזקת תעשייה של ניצול. ללא פתרון מהיר – בין אם באמצעות טכנולוגיית סוללות חלופית, מיחזור המוני או מקורות קובלט חדשים – המעבר לעתיד חשמלי עלול להאט, או להתייקר משמעותית ולהפוך לבלתי מושג עבור רוב האוכלוסייה. יש לקוות שלא נמצא את עצמנו בסופו של דבר מסתפקים בלהחליף סוג זיהום אחד בסוג זיהום אחר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר