אתם יושבים בספרייה, ספר לפניכם, מרקר ביד. אתם מדפדפים עמוד אחרי עמוד, מדגישים משפטים חשובים בצהוב, ורוד, או כתום, מרגישים פרודוקטיביים – הרי אתם לומדים, נכון? אז לא. אתם כנראה מבזבזים את הזמן – ומדענים החוקרים את תחום הלמידה יודעים את זה כבר שנים.
המחקר שהרס את האשליה
ב-2013, פסיכולוגים מאוניברסיטת קנט סטייט פרסמו אחד המחקרים המקיפים ביותר על טכניקות למידה. הם בחנו 10 שיטות פופולריות והעריכו את יעילותן על בסיס עשרות מחקרים קודמים. התוצאות היו מפתיעות – ומעציבות.
הדגשת טקסט וקריאה חוזרת – שתי הטכניקות הפופולריות ביותר בקרב סטודנטים – קיבלו את הציון הנמוך ביותר: "יעילות נמוכה". החוקרים מצאו שסטודנטים שמדגישים טקסט לא מצליחים במבחנים יותר מסטודנטים שפשוט קוראים את החומר פעם אחת.
למה? כי הדגשה היא פעילות סבילה. המוח שלכם לא באמת עובד – אתם פשוט מעבירים מרקר על נייר (או, במחשב, מסמנים טקסט בעכבר ומוסיפים לו צבע). אין תהליך של עיבוד, הבנה, או יצירת קשרים. אתם מרגישים שאתם לומדים – אבל זו אשליה.
תופעת השליטה הנתפסת
מחקרים מראים שסטודנטים שמדגישים ומסמנים טקסט מדווחים על תחושת ביטחון גבוהה בחומר. הם בטוחים שהם יודעים אותו. אבל כשבאים המבחנים – הציונים מספרים סיפור אחר.
זו תופעה שנקראת "illusion of competence", או בעברית "אשליית מיומנות”. עצם זה שאתם רואים את הטקסט המודגש שוב ושוב גורמת למוח להרגיש כאילו הוא עיבד היטב את המידע. "אה, אני מכיר את זה", אתם אומרים לעצמכם – אבל היכרות עם מידע אינה אומרת שהבנתם אותו, או אפילו שיש לכם יכולת לשחזר אותו כאשר הוא לא נמצא מולכם.
קריאה חוזרת סובלת מאותה בעיה: אתם יכולים לקרוא פרק עשר פעמים ועדיין לא לזכור כלום ביום המבחן – כי לא ביקשתם מהמוח שלכם לעשות את העבודה הקשה של אחזור המידע.
הטכניקות שבאמת עובדות
החוקרים זיהו שלוש טכניקות עם "יעילות גבוהה" – ואף אחת מהן לא מספיק פופולרית:
- Practice Testing (בדיקה עצמית): במקום לקרוא פעם נוספת, סגרו את הספר ונסו לכתוב מהזיכרון כל מה שאתם זוכרים. זה נקרא "active recall" – אחזור אקטיבי. המאמץ של הניסיון להיזכר מחזק את הקשרים של המידע במוח בצורה שאף קריאה לא יכולה לעשות.
מחקרים מראים שסטודנט שעושה בדיקה עצמית אחת זוכר פי 2-3 יותר מסטודנט שקרא את אותו חומר שלוש פעמים. למה? כי תהליך האחזור עצמו הוא למידה. כל פעם שאתם מנסים להיזכר – אתם מחזקים את הזיכרון. - Distributed Practice (למידה מפוזרת): במקום ללמוד 8 שעות רצוף ביום לפני המבחן, פזרו את אותן 8 שעות על פני שבוע או שבועיים. זה נקרא "spaced repetition" – חזרה מרווחת.
המוח זוכר טוב יותר מידע שחוזר במרווחים. כשאתם לומדים היום, שוכחים מעט, ואז נזכרים שוב מחר – אתם למעשה מתאמנים באחזור. השכחה והזכירה החוזרות הן בדיוק מה שיוצר זיכרון ארוך-טווח. - Interleaved Practice (למידה משולבת): במקום ללמוד נושא אחד עד הסוף, ערבבו נושאים שונים. התחילו ללמוד למבחן בפיזיקה, דלגו למתמטיקה, חזרו לפיזיקה, קפצו לכימיה וכן הלאה.
זה מרגיש פחות יעיל – כי זה פחות נוח. אבל אי-הנוחות הזו גורמת למוח לעבוד יותר, לזהות הבדלים ודמיון בין נושאים, וליצור הבנה עמוקה יותר של החומר. מחקרים הראו שבמבחנים שבועיים או חודשיים אחרי הלמידה, interleaving מוביל לביצועים טובים ב-40-50% מלמידה מרוכזת של כל נושא בנפרד.
למה אנחנו ממשיכים להדגיש?
אם הדגשה כל כך לא יעילה, למה כולם עושים את זה? כי זה קל, זה מרגיש טוב, ויש תחושה מיידית של הישג – "סיימתי לסמן את הפרק".
טכניקות אפקטיביות, לעומת זאת, קשות, מתסכלות. כשאתם מנסים להיזכר ולא מצליחים – זה מרגיש רע. אבל בדיוק אותו מאמץ, אותה תחושה של מאבק, היא מה שיוצר למידה אמיתית.
פסיכולוגים קוראים לזה "desirable difficulties" – קשיים רצויים. הקושי הוא לא באג – הוא פיצ'ר.
איך מתחילים ללמוד נכון?
הנה תכנית פעולה פשוטה:
- קראו פעם אחת – בלי מרקר, בלי עט. רק קריאה להבנה כללית;
- סגרו את הספר וכתבו מזיכרון כל מה שזכרתם (אל תרמו – זה בשבילכם);
- פתחו ובדקו – מה פספסתם? במה טעיתם? רק עכשיו סמנו את מה שלא ידעתם;
- חזרו על התהליך למחרת – נסו שוב לכתוב מהזיכרון. תופתעו כמה שכחתם – זה בסדר;
- חזרו אחרי שלושה ימים, ושוב אחרי שבוע – כל חזרה מחזקת.
זה מרגיש איטי וקשה, אבל כשמגיע המבחן – אתם תגלו שאתם זוכרים, מבינים, ויכולים ליישם. ולא רק "מכירים" את החומר.
בסופו של דבר, השאלה היא פשוטה: אתם רוצים להרגיש כאילו אתם לומדים, או ללמוד באמת?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו