למה תרופות עובדות אחרת על נשים? הסוד המלוכלך של תעשיית התרופות

עד 1993, נשים הודרו באופן שיטתי מניסויים קליניים לתרופות חדשות בארה"ב. התוצאה? רוב התרופות שנרשמות לכן היום נבדקו כמעט אך ורק על גברים. זה לא רק לא הוגן - זה מסוכן.

מחצית מהאנושות נשארה בחוץ

במשך עשרות שנים, חוקרים העדיפו לערוך ניסויים קליניים על גברים. הסיבות? נשים "מסובכות יותר" – יש להן מחזור חודשי שמשנה רמות הורמונים, הן יכולות להיכנס להריון באמצע הניסוי, ושינויים הורמונליים עלולים "לטשטש" תוצאות. אז פשוט לא כללו אותן.

הבעיה היא שגברים ונשים לא מגיבים באותו אופן לתרופות. למעשה, ההבדלים יכולים להיות דרמטיים. גופן של נשים מפרק תרופות אחרת, הן סובלות מתופעות לוואי שונות, וזקוקות למינונים שונים – אבל כל המידע הזה חסר, כי אף אחד פשוט לא טרח לבדוק. ההמלצות לנשים היו מבוססות על לא יותר מהחלת המסקנות לגבי גברים עם התאמות למשקל הממוצע הנמוך יותר.

כשהרפואה הופכת למסוכנת

התוצאות חמורות: נשים סובלות מתופעות לוואי חמורות מתרופות פי 1.5-1.7 יותר מגברים. בין 1997 ל-2000, עשר תרופות הוצאו מהשוק בארה"ב בגלל תופעות לוואי מסכנות חיים – שמונה מהן היו מסוכנות יותר לנשים מאשר לגברים.

דוגמה קלאסית: אמביאן (זולפידם), תרופת שינה פופולרית. במשך שנים נשים דיווחו על ישנוניות קיצונית בבוקר שלאחר לקיחתה, שגרמה לתאונות דרכים וקושי לתפקד. רק ב-2013 ה-FDA הודה בבעיה, והנחה להפחית את המינון לנשים ב-50% לעומת זה של גברים. למה? כי גופן של נשים מפרק את התרופה לאט יותר – משהו שהיה ניתן לגלות בניסויים הקליניים המקוריים, אם רק היו כוללים נשים.

לא רק עניין של משקל

ההבדלים משליכים על גורמים נוספים מעבר למינון: לנשים יש אחוז שומן גוף גבוה יותר, מה שמשפיע על אופן הפצת התרופות בגוף; אנזימי הכבד שלהן עובדים אחרת, מה שמשנה את מהירות פירוק התרופות; ההורמונים המשתנים במחזור החודשי משפיעים על יעילות ותופעות לוואי של תרופות.

תרופות לב, למשל, פועלות אחרת על נשים: אספירין, שהוכחה כמפחיתה סיכונים למחלות לב בגברים, הראתה יעילות שונה בנשים – והמחקרים הראשונים פשוט לא כללו מספיק נשים כדי לגלות זאת. נשים מפתחות מחלות לב בגיל מאוחר יותר, עם תסמינים שונים, ונזקקות לטיפול שונה – אבל הפרוטוקולים הרפואיים התבססו על "מודל הגבר".

השינוי המתקדם (לאט מדי)

ב-1993 חוקקה ארה"ב חוק שמחייב הכללת נשים בניסויים קליניים. אבל השינוי איטי. מחקר משנת 2019 מצא שרק 38% מהמשתתפים בניסויים קליניים לרפואת לב הן נשים, למרות שמחלות לב הן גורם המוות מספר 1 בקרב נשים.

מה אתן יכולות לעשות?

כשאתן מקבלות תרופה חדשה, שאלו את הרופא: האם המחקרים כללו נשים? האם המינון הותאם לנשים? תעדו תופעות לוואי בקפדנות – הדיווחים שלכן עשויים לסייע בחשיפת בעיות שלא התגלו במחקרים. והכי חשוב – אל תניחו שמה שעובד על גברים בהכרח עובד גם עליכן.