דובאי, העיר שנבנתה מחול המדבר, מייבאת כיום חול מאוסטרליה. זה נשמע כמו בדיחה – אבל זו המציאות האבסורדית שממחישה את המשבר העולמי שלא מספיק מדברים עליו. חול – החומר שנראה לכאורה כמו משאב בלתי מוגבל – נמצא במחסור חמור. אנחנו צורכים 50 מיליארד טון חול בשנה – הרבה יותר ממה שהטבע יכול לייצר. התוצאות הרסניות: חופים נעלמים, איים שוקעים, ושליטה במחצבות נקבעת בקרבות רצח בין ארגוני פשע.
החול הלא נכון במקום הלא נכון
לא כל חול נולד שווה, כפי שמסביר פרופ' פסקל פֶּדוּצי, שעומד בראש תוכנית הסביבה של האו"ם; חול מדברי חלק מדי לבנייה. גרגרי החול שנוצרו מרוח עגולים, ולא נצמדים זה לזה. ליצירת בטון יש צורך בחול זוויתי וחספוס שנוצר ממים.
זו הסיבה שדובאי, הנמצאת בלב המדבר, נאלצת לייבא חול במחיר של 385 מיליון דולר בשנה. מגדל הבורג' ח'ליפה המוכר נבנה מחול שהובא ממרחק של 12,000 ק"מ – אבסורד סביבתי וכלכלי.
הביקוש לחול איכותי מטורף. סינגפור, שהגדילה את שטחה ב-20% בארבעים השנים האחרונות ע”י יצירת איים מלאכותיים מחול וזבל, ייבאה 517 מיליון טון חול. המדינות השכנות – אינדונזיה, מלזיה וקמבודיה – איבדו עשרות איים קטנים שפשוט נכרו עד היסוד. לפי דו”ח של מכון מקס פְּלאנק, איים שהיו קיימים אלפי שנים נעלמו תוך עשור.
ישראל: כשהחוף מתרוקן
בישראל המצב קריטי במיוחד. לפי פרופ’ דב צביאלי, ראש תוכנית ניהול משאבי ים ודיקן הפקולטה למדעים במרכז האקדמי רופין, טוען שרוב חופי המרכז והצפון ייעלמו בדור הקרוב, וגם אנחנו נמצא את עצמנו תוך כמה שנים נאלצים לייבא חול ממדינות אחרות.
החול הישראלי מגיע בעיקר ממחצבות בנגב ומהחוף, אבל כריית חול מהחופים הופסקה ב-1964 אחרי שגרמה לנזק אקולוגי חמור. חופים באזורים שונים, כמו בבת-ים, הצטמצמו בעשרות מטרים בגלל כריית חול, וכבר היום יש בחופים שונים בישראל חול שיובא ממדינות שונות כדי למלא חוסרים שיצרנו בעבר.
המאפיה החולנית
במקומות רבים בעולם, המחסור בחול הוליד תעשיית פשע משגשגת. מסחר בחול שנחצב נגד החוק מגלגל לפי הערכות 200-350 מיליארד דולר בשנה.
בהודו זה ענף הפשע הגדול במדינה, ו"מאפיית החול" מגלגלת מיליארדי דולרים בשנה. עשרות אנשים נרצחו במאבקי שליטה על מחצבות חול. במרוקו, "מאפיית החול" מחסלת חופים שלמים. דיונות שלמות על קו החוף בין רבאט לקזבלנקה פשוט נעלמו לחלוטין, לאחר שנגנבו מהן מיליוני טונות של חול.
ההרס האקולוגי
כריית חול הורסת מערכות אקולוגיות שלמות. במפרץ סן פרנסיסקו, כריית חול פגעה באוכלוסיית הסלמון ב-80%. בקמבודיה, כריית חול מנהר המקונג גורמת לקריסת גדות הנהר ופוגעת בביטחון התזונתי של 60 מיליון איש התלויים בדגת הנהר. חול הוא בית גידולם של אינספור יצורים, וכשכורים אותו, הורסים את כל שרשרת המזון.
הבעיה חמורה במיוחד באיים קטנים. באיים המלדיביים, נמל התעופה היה בסכנת שקיעה, והמדינה נאלצה לצאת לפרויקט ענק לריכוז חול שישאיר את נמל התעופה על יבשה.
פתרונות חלקיים
ברחבי העולם מחפשים תחליפים לחול. בהולנד מפתחים בטון מאפר פחם ממוחזר. ביפן משתמשים בזכוכית ממוחזרת טחונה. צוות מהנדסים מהקולג’ המלכותי לאומנות בלונדון ואימפריאל קולג’ בעיר יצר "חול מדברי מהונדס", שמתאים לבנייה, וקיבל את השם Finite.
טכנולוגיה ישראלית אחרת מגיעה מחברת ECOncrete, שמפתחת בטון ידידותי לסביבה מחומרים ממוחזרים, כאשר רוב חומר הגלם הוא פסולת תעשייתית, והתוצאה אמורה לכאורה להיות חזקה אפילו יותר מבטון רגיל מחול.
משבר מחמיר
למרות הפתרונות החלקיים, המשבר רק מחמיר. עד 2060, צריכת החול העולמית צפויה להכפיל את עצמה. לפי הדו”ח של הצוות שבראשו עומד פדוצי, אנחנו בונים ערים בקצב חסר תקדים, וכל שנה נבנים בעולם בניינים שווי ערך לכל העיר ניו-יורק.
ההשלכות הגיאופוליטיות עלולות להיות חמורות. ד"ר קיראן פריירה ממכון צ'טהאם האוס ואוניברסיטת אוסלו מזהירה כי מלחמות עתידיות יהיו על חול, לא על נפט, כאשר מדינות שבהן אין מספיק חול לחציבה תהפוכנה תלויות ביצואניות חול.
מומחים קוראים לרגולציה דחופה, עד כדי טענה שיש להתייחס לחול "כמו ליהלומים או נפט". האו"ם הקים צוות מיוחד לנושא, כפי שהזכרנו, אבל ההתקדמות איטית.
נראה שהפרדוקס של חומרים נפוצים להחריד שבכל זאת נמצאים במחסור תמידי הוא פרדוקס שאנחנו נתקלים בו שוב ושוב – פעם בנושא המים, ופעם בכל הנוגע לחול. נראה שככל שהאנושות גדלה ומשתכללת, אנחנו מקבלים תזכורות מהטבע לכך שהוא לא מסוגל לקיים אותנו לעד אם לא נשמור עליו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו