זיכרון קולקטיבי דיגיטלי: מה קורה כשהאינטרנט "שוכח"?

ב-2019, כשהבית הלבן של טראמפ רצה לאתר מסמכים ממשל אובמה, הם גילו בעיה מביכה: מעל 80% מהקישורים באתר הממשל הקודם כבר לא עבדו. התופעה הזו, המכונה "Link Rot" (בתרגום חופשי: "ריקבון קישורים”), היא רק קצה הקרחון של משבר גדול בהרבה – האינטרנט, שאמור היה להיות ארכיון נצחי של הידע האנושי, דווקא שוכח מהר מאוד.

הנצח הדיגיטלי שלא היה

כשטים ברנרס-לי המציא את הרשת העולמית ב-1989, החזון היה ברור: מאגר ידע אוניברסלי ונצחי. אבל המציאות מתגלה כשונה בתכלית. מחקר של אוניברסיטת הרווארד מצא שכ-50% מהקישורים במאמרים אקדמיים מלפני 10 שנים כבר לא פעילים. בתחום המשפטי המצב חמור עוד יותר – 70% מהקישורים בפסקי דין של בית המשפט העליון האמריקני מהעשור האחרון מובילים ל"שגיאת 404” – כלומר הודעה לפיה העמוד המבוקש לא נמצא.

הבעיה היא שבאינטרנט, שבאופן כללי גדל כל הזמן, אף אחד לא שם לב לתכנים שנעלמים, וכך אנחנו מאבדים מדי יום כמות מידע ששווה לספריות שלמות.

הסיבות ל"שכחה הדיגיטלית"

התופעה נובעת מכמה גורמים: ראשית, אתרים פשוט נעלמים – חברות נסגרות, אנשים מפסיקים לשלם עבור אחסון, ולפעמים פלטפורמות שלמות קורסות. MySpace, שהיתה פעם הרשת החברתית הגדולה בעולם, איבדה את כל התוכן שהועלה אליה לפני 2016 בתקלת שרתים. מיליוני תמונות, שירים ויומנים אישיים נמחקו ללא אפשרות שחזור.

שנית, גם כשאתרים שורדים, הם משתנים. עדכונים טכנולוגיים, שינויי מבנה או פשוט עיצוב מחדש גורמים לקישורים ישנים להפסיק לעבוד. ה-BBC העריך שהם "מאבדים" כ-20% מהתוכן שלהם כל שנה בגלל שינויים טכניים.

משמעות היסטורית

ההשלכות חורגות מעבר לאי-נוחות טכנית; אנחנו מאבדים תיעוד היסטורי חשוב. האביב הערבי, למשל, תועד בעיקר ברשתות חברתיות – אבל חלק גדול מהפוסטים, הסרטונים והתמונות מאותה תקופה כבר נעלמו. מומחים מזהירים כי היסטוריונים בעתיד עלולים להתקשות להבין את האירועים המכוננים של המאה ה-21, מפני שרוב התיעוד של התקופה נעשה באמצעים טכנולוגיים שאינם מאריכים ימים.

ניסיונות הצלה

ארגון Internet Archive האמריקאי, שמפעיל את Wayback Machine, הוא אחד הגופים הבודדים שמנסים להילחם בתופעה. הם סורקים ושומרים מיליארדי דפי אינטרנט מדי יום – אבל גם הם מודים שהם מצליחים לשמר רק חלק קטן מהרשת. לפי ברוסטר קייל, מייסד הארגון, המאגר שלו כולל כבר מעל 735 מיליארד דפי רשת – אבל זה עדיין רק שבריר ממה שנוצר ונמחק כל יום.

בישראל, הספרייה הלאומית החלה בעשור שעבר בפרויקט "ארכיון האינטרנט הישראלי" לשימור אתרים ישראליים, אבל המשאבים מוגבלים.

מה אפשר לעשות?

מומחים קוראים לפעולה דחופה. ההצעות כוללות חקיקה המחייבת שימור דיגיטלי, פיתוח תקנים לקישורים "עמידים" ויצירת מערכת גיבוי מבוזרת לאינטרנט. טכנולוגיית הבלוקצ'יין מוצעת כפתרון אפשרי – בבלוקצ’יין, כל עוד הרשת עצמה קיימת ומתוחזקת על ידי משתמשים, כל התוכן שהצטבר בה קיים גם הוא. הבעיה שבלוקצ’יין כזה לכל האינטרנט יהיה מסורבל להחריד וכנראה יהיה הרבה פחות פרקטי מבלוקצ’יינים של מטבעות קריפטו (ששומרים את כל היסטוריית הפעולות במטבע).

זהו הפרדוקס הדיגיטלי: דווקא בעידן שבו אנחנו מייצרים יותר מידע מאי פעם, אנחנו גם "שוכחים" אותו מהר יותר מתמיד. השאלה היא האם נצליח לפתור את הבעיה לפני שיהיה מאוחר מדי, או שהעתיד יזכור את תקופתנו כ"עידן האפל הדיגיטלי" – זמן שבו היה הכל, אבל לא נשאר כלום.