שפע יקר: יותר מדי אפשרויות עושות אותנו פחות מאושרים

בסופרמרקט אמריקאי ממוצע יש 50,000 מוצרים שונים. נטפליקס מציעה אלפי סרטים וסדרות. אפליקציות היכרויות מציגות אינסוף פרופילים של מועמדים לדייט הבא. לכאורה, שפע האפשרויות אמור להפוך אותנו למאושרים יותר – הרי יש סיכוי גבוה יותר למצוא בדיוק את מה שאנחנו רוצים. אבל מחקרים מגלים את ההפך: ריבוי אפשרויות גורם לחרדה, שיתוק, חרטה ואכזבה. פרדוקס הבחירה מסביר מדוע בעידן של אפשרויות בלתי מוגבלות, אנחנו מרוצים פחות מאי פעם.

הניסוי שהתחיל הכל

בשנת 2000, הפסיכולוגים שינה אייֶנְגַר ומארק לֶפֶּר ערכו ניסוי שהפך לקלאסיקה. בסופרמרקט יוקרתי בקליפורניה הם הציבו דוכן טעימות של ריבות. יום אחד הציגו 24 סוגי ריבה, ביום אחר רק 6. התוצאות היו מפתיעות: בעוד שיותר אנשים עצרו בדוכן עם 24 הסוגים (60% לעומת 40%), רק 3% מהם קנו ריבה. מהדוכן עם 6 סוגים, 30% קנו – פי עשרה יותר.

הניסוי חשף אמת שמנוגדת לאינטואיציה האנושית: יותר מדי בחירה משתקת. כשהאפשרויות רבות מדי, אנשים מעדיפים לא לבחור כלל. התופעה, שנקראת "שיתוק החלטה" או "עייפות החלטות", מתרחשת בכל תחומי החיים.

המוח שלנו לא בנוי לזה

מבחינה אבולוציונית, המוח האנושי התפתח בסביבה של מחסור, לא שפע. אבותינו הקדמונים בחרו בין מספר מצומצם של אפשרויות: איזה פרי לאכול, לאן לנדוד, עם מי להתחתן מהשבט הקטן. המוח שלנו פשוט לא מצויד להתמודד עם מאות אפשרויות.

כל החלטה דורשת משאבים קוגניטיביים – ניתוח, השוואה, הערכה. כשיש 5 אפשרויות, זה ניתן לביצוע. כשיש 50, המוח כורע תחת העומס. הקורטקס הפרה-פרונטלי, האזור האחראי על קבלת החלטות, מתעייף ומתחיל לקצר דרך (כלומר: להחליט בלי היגיון) או להימנע לחלוטין מהחלטה.

חרטה מובנית

בארי שוורץ, מחבר הספר "פרדוקס הבחירה", מתאר את המנגנון ההרסני: כשיש אפשרויות רבות, אנחנו מצפים למצוא את האפשרות המושלמת. כשבוחרים ומבינים שלמרות השפע נאלצנו להתפשר, האכזבה גדולה יותר. גרוע מכך – אנחנו מאשימים את עצמנו. "עם כל כך הרבה אפשרויות, אם לא מצאתי את המושלם, זו אשמתי".

החרטה לא מסתיימת ברכישה. תופעת ה-FOMO (Fear Of Missing Out) גורמת לנו להמשיך לתהות על האפשרויות שוויתרנו עליהן. מחקרים מראים שאנשים מדווחים על פחות סיפוק מהבחירות שלהם כשהיו להם יותר אפשרויות, גם אם בחרו את אותו המוצר בדיוק.

המקסימליסטים נגד המסתפקים

שוורץ זיהה שני טיפוסי אישיות: מקסימליסטים, שחייבים למצוא את "הטוב ביותר"; ומסתפקים, שמחפשים אפשרות "מספיק טובה". המקסימליסטים סובלים יותר מריבוי אפשרויות. הם משקיעים זמן אינסופי במחקר, משווים באופן אובססיבי, ותמיד מוטרדים מספקות שמא החמיצו משהו טוב יותר.

מחקר על בוגרי אוניברסיטאות מצא שמקסימליסטים אמנם השיגו משכורות גבוהות יותר ב-20%, אבל דיווחו על רמות נמוכות יותר של סיפוק ואושר. המסתפקים, שקיבלו את ההצעה הראשונה ה"טובה מספיק", היו מאושרים יותר מבחירתם.

השלכות חברתיות

הפרדוקס משפיע על כל תחומי החיים: בתחום הרומנטי, אפליקציות ההיכרויות יצרו אשליה של אפשרויות אינסופיות. התוצאה היא שאנשים מתקשים להתחייב, תוהים בלי הפסקה אם יש מישהו טוב יותר "בסווייפ הבא", שיעורי הנישואין יורדים, והגירושים עולים;

בתחום העבודה, הדור הצעיר סובל מ"חרדת הפוטנציאל הבלתי ממומש". עם אינסוף אפשרויות קריירה, כל בחירה מרגישה כמו ויתור על אלף דרכים אחרות. הלחץ "ללכת עם התשוקה" ו"לממש את הפוטנציאל" יוצר דור של צעירים משותקים מחרדה.

פתרונות אפשריים

מומחים מציעים אסטרטגיות להתמודדות: ראשית, הגבלה מלאכותית של אפשרויות – קביעת קריטריונים מראש וסינון אגרסיבי; שנית, אימוץ גישה של הסתפקות – חיפוש של אפשרות טובה במקום אפשרות מושלמת; שלישית, הימנעות מהשוואות בדיעבד לאחר הבחירה.

גם חברות מתחילות להבין שפחות זה יותר. חלק מהצלחתה של אפל מיוחד לכך שסדרת האייפון מציעה הרבה פחות דגמים מהמתחרות. חברות מזון מקטינות מגוון. נטפליקס משתמשת באלגוריתמים כדי להציג מבחר מצומצם ומותאם אישית של תוכן. ההבנה שעודף בחירה מזיק מחלחלת לשוק.

חוכמה עתיקה

תרבויות מסורתיות ככל הנראה הבינו את כל זה כבר לפני עידנים. הבודהיזם מדבר על הסבל שנובע מתשוקה ורצון תמידי ליותר; הסטואיקנים הטיפו להסתפקות במועט; המשנה אומרת "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אולי החכמה העתיקה הבינה מה שאנחנו רק עכשיו מגלים מחדש.

בעידן של שפע חסר תקדים, האתגר שעומד בפנינו הוא לא למצוא יותר אפשרויות, אלא להגביל אותן. האושר לא נמצא באינסוף, אלא ביכולת לבחור, להסתפק, ולהמשיך הלאה.