בשנות ה-90 של המאה ה-18, שנים בודדות לאחר אישור החוקה האמריקאית ב-1788, עמדה הרפובליקה הצעירה בפני משבר פנימי חמור. אלפי חקלאים מפנסילבניה התקוממו נגד הממשל הפדרלי במה שנודע כ"מרד הוויסקי" – אירוע שכמעט הוביל למלחמת אזרחים, וקבע תקדימים חשובים לסמכות הממשל המרכזי.
השורשים הכלכליים של המרד
המשבר החל ב-1791, כאשר אלכסנדר המילטון, שר האוצר הראשון, הטיל מס ייצור על משקאות חריפים. המס נועד לממן את החובות העצומים ממלחמת העצמאות, אך פגע בעיקר בחקלאים קטנים במערב פנסילבניה. עבורם, זיקוק תבואה לוויסקי לא היה מותרות, אלא הכרח כלכלי – נוזל היה קל יותר להובלה דרך ההרים מאשר תבואה גולמית, והוויסקי שימש למעשה כמטבע חליפין באזורי הספר.
החקלאים ראו במס פגיעה ישירה בפרנסתם ובחירותם. בעוד שמזקקות גדולות במזרח יכלו לספוג את העלות, המזקקים הקטנים נאלצו לשלם מס גבוה יותר ביחס לייצור. התסכול גבר כאשר גובי המס הפדרליים החלו להגיע לבתי החקלאים.
מכעס לפעולה
ההתנגדות החלה בדרכי מחאה מסורתיות – עצומות, פגישות ציבוריות וסירוב לשלם. אך כאשר הממשל התעקש, האווירה התלהטה. גובי מסים הוכו בזפת ונוצות, ומפקחים הוכרחו לוותר על תפקידם תחת איומים. השיא הגיע ביולי 1794, כאשר כ-500 מורדים חמושים תקפו את ביתו של ג'ון נוויל, המפקח האזורי.
בקרב שנמשך יומיים, וכלל ירי מנשק חם כמו רובים ותותחים, נהרגו שני מורדים וחייל פדרלי. האירוע הצית את האזור כולו, וכ-7,000 איש התאספו מחוץ לפיטסבורג ואיימו לכבוש את העיר.
תגובת וושינגטון – תקדים היסטורי
הנשיא ג'ורג' וושינגטון עמד בפני דילמה קשה. כישלון בהתמודדות עם המרד עלול היה לסמן את קץ הסמכות הפדרלית. מצד שני, שימוש בכוח צבאי נגד אזרחים היה צעד חסר תקדים ומסוכן. לאחר ניסיונות פשרה כושלים, החליט וושינגטון על צעד דרמטי – הוא גייס מיליציה של 13,000 איש, כוח גדול יותר מהצבא הקונטיננטלי במרבית קרבות מלחמת העצמאות.
בהחלטה סמלית ביותר, וושינגטון עצמו הוביל את הכוח בחלק מהדרך – הפעם היחידה בהיסטוריה האמריקאית שנשיא מכהן פיקד אישית על כוחות בשדה הקרב. המסר היה ברור: הממשל הפדרלי יאכוף את חוקיו.
קריסת המרד
למרבה ההפתעה, המרד התפוגג כמעט ללא יריית כדור. מול הכוח העצום שהתקרב, המורדים התפזרו. רק כ-20 מנהיגים נעצרו, ושניים נשפטו למוות על בגידה, אך וושינגטון חנן את שניהם. המחווה הפייסנית סימנה ניצחון כפול – הוכחת עוצמת הממשל הפדרלי מצד אחד, תוך הפגנת רחמים מצד שני.
התוצאות
מרד הוויסקי קבע עקרונות מכריעים לדמוקרטיה האמריקאית. מחד, הוא ביסס את זכות הממשל המרכזי לגבות מסים ולאכוף חוקים. מאידך, הוא חשף את המתח המתמיד בין כוח פדרלי לזכויות מקומיות, מתח שממשיך להדהד לאורך ההיסטוריה האמריקאית, ובמיוחד בשנים האחרונות, כאשר קיים קיטוב מעמיק בחברה האמריקאית, ותחת כל נשיא מתלונן הצד שכנגד על ריכוז סמכויות בידיים פדרליות.
הפרדוקס המעניין הוא שלמרות כישלון המרד, המתנגדים השיגו ניצחון פוליטי. ב-1802, הנשיא תומס ג'פרסון ביטל את המס השנוא. המסר היה שבדמוקרטיה, שינוי מתחולל באמצעות הקלפי ולא באמצעות נשק – לקח שעיצב את התרבות הפוליטית האמריקאית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו