משפטים כמו “הדור הצעיר לא רוצה לעבוד” נשמעים מחדש בכל דור עוד לפני שהסבים שלנו נולדו. אבל בדור הנוכחי נראה שהוא נכון, לפחות במובן מסוים. דור ה-Z (ילידי 1995-2005 בערך) נכנס לשוק העבודה עם סט ערכים שמאתגר את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על קריירה, הצלחה ומשמעות, ולא מתבייש להגיד שהוא מעדיף חיים על פני פרנסה ומשמעות על פני החתמת כרטיס. מעסיקים נאלצים להסתגל לכך שגיוס עובדים צעירים הפך למבחן עבורם לא פחות מעבור העובדים.
לפי סקר דורות Y (מילניאלס) ו-Z העדכני של Deloitte, שני הדורות האלה מראים נקודת מפנה ביחס לעבודה: המטרות העליונות שלהם בקריירה עוברות מהשגת עצמאות כלכלית לשמירה על איזון עבודה-חיים בריא (שוויון בקרב שני הגורמים אצל מילניאלס, הובלה של 5% לעצמאות אצל דור ה-Z); והסיבות המובילות שלהן לשינוי מסלול הן שינויים בשוק העבודה, איזון חיים/עבודה טוב יותר ומשכורת גבוהה יותר, בסדר הזה עבור דור ה-Z (אחוזים: 32, 28 ו-26) וקרוב לכך אצל מילניאלס (33% תנאי השוק, 29% משכורת טובה יותר ו-26% איזון חיים/עבודה טוב יותר). מעבר לכך, כ-45% מבני שני הדורות הללו עזבו בפועל עבודות שהרגישו בהן חוסר מטרה ובשני הדורות חשים שוויון בין שעות עבודה ארוכות לתחושה של משכורת או פרגון נמוכים מדי כגורמי לחץ מובילים בעבודה. שני השיקולים המובילים בהמלצה על עבודה לחברים בקרב בני שני הדורות הם איזון עבודה/חיים טוב והזדמנויות ללמידה, ורק במקום השלישי משכורת טובה.
תופעת "Quiet Quitting" – לעשות את המינימום הנדרש בעבודה – הפכה לנורמה עבור 50% מהעובדים הצעירים. חוקרים בתחום טוענים כי זה לא מעיד על עצלנות, אלא על סירוב של הצעירים "להקריב את עצמם" על מזבח הקריירה. הם ראו את ההורים שלהם עובדים 60 שעות בשבוע ומפוטרים בגלי צמצומים, ולמדו שנאמנות לחברה לא משתלמת.
דור Z גדל בעולם של משברים מתמשכים – 9/11, המשבר הכלכלי של 2008-2009, מגיפת הקורונה. הם ראו שהביטחון התעסוקתי הוא אשליה, שפנסיה זו פנטזיה, ושהעולם משתנה מהר מכדי לתכנן קריירה ל-40 שנה קדימה. התגובה שלהם היא גמישות רבה מאי פעם. הרוב המוחלט מעדיפים עבודה היברידית או מרחוק, והמונים עובדים ב"כלכלת החלטורה" לצד משרה רגילה.
הציפיות שלהם ממקום העבודה שונות בתכלית: הם דורשים שקיפות מלאה – החל מהשכר ועד האסטרטגיה העסקית. הם מצפים לקבל פידבק מיידי ומתמיד על עבודתם, ורוצים התפתחות מהירה – לא בהכרח במובן של קידום בתפקיד, אבל כן ברכישת כישורים שיעזרו להם במשרות אחרות בעתיד.
חברות שמבינות זאת מרוויחות, לדברי המומחים, בכך שהן מקבלות עובדים חרוצים, איכותיים ויצירתיים. אבל יש גם צד אפל: רבים מבני הדור סובלים מ"Career FOMO" – חשש מתמיד שהם מפספסים הזדמנות טובה יותר. הרשתות החברתיות, שבהן כולם נראים מצליחים ומאושרים, מגבירות את החרדה. שיעורי הדיכאון והחרדה בקרב צעירים בשוק העבודה הגיעו לשיאים חדשים.
ההתנגשות הבין-דורית בולטת במיוחד בישראל, שבה תרבות הסטארט-אפ של "לחיות בעבודה" עדיין שלטת. מנהלים מדור X ו-Y מתקשים להבין עובדים שעוזבים ב-18:00 בדיוק, שמסרבים לענות לווטסאפים אחרי שעות העבודה, או שלוקחים יום חופש רק כדי להירגע, בלי לתכנן בו איזה טיול.
ובכל זאת, השינוי בלתי נמנע. תוך עשור, דור Z יהווה 30% מכוח העבודה העולמי. ארגונים שיפעלו לא מתוך הנחה שמדובר ב"דור מפונק", אלא בדור עם סדרי עדיפויות שונים, הם אלה שהעובדים הללו ירגישו בהם בבית ויצמחו איתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו