"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מה קרה לעמדות המעבר המהיר?

מי שעבר בדרכו לחו"ל בחודשים האחרונים בעמדות המעבר המהיר בנתב"ג, אלה המבוססות על כרטיס מגנטי ומבנה גב כף היד, גילה שרבות מהן לא תקינות ֽֽ• האם זה בגלל המאגר הביומטרי? ביררנו מדוע

,עודכן
דרכונים מעבר מהיר // הקץ למעבר המהיר? // צילום: ניב ליליאן

למי מאיתנו שאין לו עדיין דרכון ביומטרי, אבל עדיין לא מעוניין להתעכב בעמדות המאויישות של רשות האוכלוסין – קיים המעבר המהיר, אותה עמדה בירכתי אולם ביקורת הדרכונים לנוסעים היוצאים, שבה מעבירים כרטיס מגנטי או סורקים דרכון מכל סוג, מניחים את כף היד בסורק, ומקבלים את הפתקית הצבעונית שאיתה עוברים בשער.

אלא שהמכונות לא עובדות. מנסיעה אישית ומעדויות נוספות שהגיעו למערכת, מרבית המכונות של מאגר "המעבר המהיר" (להבדיל מהמאגר הביומטרי) לא תקינות. הבעיה העיקרית היא בסורקים עצמם: החלק שבו מניחים את כף היד (אגב, בניגוד לשמועה: המערכת סורקת את מבנה גב כף היד ולא טביעות אצבע). מניחים את כף היד בסורק ו... לא קורה כלום. המכונה לא מוציאה את הפתקית המיוחלת שמסיימת את רישום היציאה או הכניסה והליך בידוק הדרכונים.

אז נכון, הדרכונים הביומטריים נכנסים במהירות לחיינו, ורובנו מרצון או מאילוץ, נצטרך בשנים הקרובות להצטייד בדרכון ביומטרי, שיאפשר לנו להזדהות עם טביעת אצבע ותמונת פנים במכונות החדשות שבפאה שניה של האולם. גם הנפקת הכרטיסים המגנטיים הישנים פסקה הקיץ ולא ניתן יותר להצטרף למעבר המהיר או לחדשו.

ברם, מה על בעלי הדרכונים הישנים? ומה על מי ששמר נאמנות למאגר של המעבר המהיר, או סתם קנא לפרטיותו ומסרב להצטרף למאגר הביומטרי ככל יכולתו?

יצויין אגב, שבשדה התעופה החדש ברמון, הותקנו עמדות דומות לאלה של המעבר המהיר, כאשר המעוניינים יכולים להירשם, ולקבל תעודה עם שבב חכם, המכילה תמונת פנים וטביעת אצבע. אלא שבניגוד למאגר הביומטרי הכללי, כאן הנתונים נשמרים רק בתעודה עצמה. זאת, אגב גורמת לתהייה: אם נקודת זיהוי רגישה כמו שדה תעופה אינה זקוקה למאגר ביומטרי – מדוע יש צורך במאגר ביומטרי בכלל?

תגובת רשות שדות התעופה

הנה תשובת רשות שדות התעופה לפנייתנו:

"מערכת המעבר המהיר שירתה נאמנה יותר ממיליון ישראלים במשך למעלה מ-20 שנה.

השימוש במכשירים הישנים והשימוש בסריקת כף היד הולך ופוחת מכיוון שמרבית הנוסעים הישראלים עברו או עוברים לשימוש בדרכונים ביומטריים ובקיוסקים הביומטריים. הטיפול והאחזקה במכונות נמשך למרות התיישנותן והן עדין ממשיכות לשרת את קהל הנוסעים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר