מה קרה לעמדות המעבר המהיר?

למי מאיתנו שאין לו עדיין דרכון ביומטרי, אבל עדיין לא מעוניין להתעכב בעמדות המאויישות של רשות האוכלוסין – קיים המעבר המהיר, אותה עמדה בירכתי אולם ביקורת הדרכונים לנוסעים היוצאים, שבה מעבירים כרטיס מגנטי או סורקים דרכון מכל סוג, מניחים את כף היד בסורק, ומקבלים את הפתקית הצבעונית שאיתה עוברים בשער.

אלא שהמכונות לא עובדות. מנסיעה אישית ומעדויות נוספות שהגיעו למערכת, מרבית המכונות של מאגר "המעבר המהיר" (להבדיל מהמאגר הביומטרי) לא תקינות. הבעיה העיקרית היא בסורקים עצמם: החלק שבו מניחים את כף היד (אגב, בניגוד לשמועה: המערכת סורקת את מבנה גב כף היד ולא טביעות אצבע). מניחים את כף היד בסורק ו... לא קורה כלום. המכונה לא מוציאה את הפתקית המיוחלת שמסיימת את רישום היציאה או הכניסה והליך בידוק הדרכונים.

אז נכון, הדרכונים הביומטריים נכנסים במהירות לחיינו, ורובנו מרצון או מאילוץ, נצטרך בשנים הקרובות להצטייד בדרכון ביומטרי, שיאפשר לנו להזדהות עם טביעת אצבע ותמונת פנים במכונות החדשות שבפאה שניה של האולם. גם הנפקת הכרטיסים המגנטיים הישנים פסקה הקיץ ולא ניתן יותר להצטרף למעבר המהיר או לחדשו.

ברם, מה על בעלי הדרכונים הישנים? ומה על מי ששמר נאמנות למאגר של המעבר המהיר, או סתם קנא לפרטיותו ומסרב להצטרף למאגר הביומטרי ככל יכולתו?

יצויין אגב, שבשדה התעופה החדש ברמון, הותקנו עמדות דומות לאלה של המעבר המהיר, כאשר המעוניינים יכולים להירשם, ולקבל תעודה עם שבב חכם, המכילה תמונת פנים וטביעת אצבע. אלא שבניגוד למאגר הביומטרי הכללי, כאן הנתונים נשמרים רק בתעודה עצמה. זאת, אגב גורמת לתהייה: אם נקודת זיהוי רגישה כמו שדה תעופה אינה זקוקה למאגר ביומטרי – מדוע יש צורך במאגר ביומטרי בכלל?

תגובת רשות שדות התעופה

הנה תשובת רשות שדות התעופה לפנייתנו:

"מערכת המעבר המהיר שירתה נאמנה יותר ממיליון ישראלים במשך למעלה מ-20 שנה.

השימוש במכשירים הישנים והשימוש בסריקת כף היד הולך ופוחת מכיוון שמרבית הנוסעים הישראלים עברו או עוברים לשימוש בדרכונים ביומטריים ובקיוסקים הביומטריים. הטיפול והאחזקה במכונות נמשך למרות התיישנותן והן עדין ממשיכות לשרת את קהל הנוסעים".