הנערות שהפכו לכוכבות של נאס"א

"רק כי אני לא יכולה לראות את הכוכבים, זה לא אומר שאני לא יכולה להגיע אליהם", כך אמרה נועה יפלח (18), נערה עם ליקוי ראייה מהיישוב עומר שהשתתפה במחנה אימונים לאסטרונאוטים בארה"ב בהזמנתנאס"א.

המחנה נערך בספטמבר בהאנטסוויל שבאלבמה (בסמוך למוזיאון של נאס"א), נמשך 10 ימים והוזמנו אליו נערים ונערות עם לקויות ראייה מכל רחבי העולם. מלבד נועה השתתפה בו גם נטע קדוש (17) ממצפה עדי.

"בהתחלה זה היה הדבר הכי מלחיץ שיש", סיפרה נועה, "אני לא אדם חברותי במיוחד וחששתי שלא יהיה לי עם מי להיות במשך שבוע שלם, אבל בקבוצה מתחילים לדבר עם אנשים ומסתדרים בתוך שניות. האנשים מדהימים".

על הפעילות במחנה היא מפרטת כי עשתה "סימולציה של רחיפה וטיפוס על קיר כשחברי הקבוצה מחזיקים מלמעלה ואנחנו יורדים באומגה. עשיתי גם סימולטור שבו מופעל כוח של 4G, וגם 'הליכת חלל' בחליפה של אסטרונאוט".

התחושות בהתאם, גם הן הרקיעו שחקים. "לא רציתי לחזור. המחנה הזה העלה אצלי מאוד את תחושת הביטחון העצמי".

את הדרך הקשה היא עשתה בסיוע המורה התומכת ענת חבושה, שמסייעת לה כל הזמן. חבושה הפנתה את נועה למבחנים של "אופק לילדינו", עמותה לנוער עם לקויות ראייה, וזו בחרה אותה ואת נטע למשימה.

נטע קדוש במחנה נאס"א // צילום: קובי מטס

נועה יפלח בסימולטור כוח כבידה של נאס"א // צילום: קובי מטס

נטע סיפרה על החוויה בנאס"א כי "גולת הכותרת היתה המשימות שנתבקשנו לבצע. חווינו סימולטור שמדמה הליכה בחלל, חלקנו צללו לעומק שבעה מטרים כדי לחוש את הלחץ ואת תחושת הריחוף בחלל בדיוק כמו האסטרונאוטים. גם עלינו על קיר טיפוס בגובה שמונה מטרים שממנו קופצים. כל המשימות מדמות עבודה של אסטרונאוטים בתחנת חלל. למרות שאתה לקוי ראייה, אתה לא פטור מאף משימה".

נטע נהנתה במיוחד בחדר הבקרה. "המשימות שם היו מצחיקות ומגבשות. אני חושבת שמה שיישאר איתי לעתיד זו ההבנה שאני לא מתמודדת לבד עם הלקות, שיש בעולם עוד המון נערים ונערות שגם להם לקויות וקשיים בחיי היום־יום". את השתיים במסע לנאס"א ליוותה קמי מטס, אמו של נער לקוי ראייה.

נטע מספרת כי "למדתי שדווקא בגלל הלקות שלי אין למעשה שום דבר שיכול לעמוד בפני כוח הרצון שלי. הדברים נעשו טיפה עם סרבול מסוים ואולי באופן מעט איטי יותר, אך לא ויתרתי לעצמי ועמדתי יפה בכל המשימות".

נטע, תלמידת מגמה ביולוגית, אומרת כי "אני מתכוונת להתגייס כמתנדבת לצה"ל ומכוונת מאוד גבוה. בעתיד ארצה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה, ואני מקווה שהאנשים שאפגוש במהלך החיים יבינו שלמרות הלקות, אני בדיוק כמו כולם".