דו"ח מבקר המדינה: כשלים בהיערכות הרשויות המקומיות למגפה

משבר הקורונה שפקד את מדינות העולם וישראל בכללן היה למעשה רגע מבחן רציני ראשון עבור הרשויות המקומיות וכן עבור מערכות השירותים המקוונים של השלטון המרכזי בישראל ושל הערים.

דו"ח מבקר המדינה מציג שורה של כשלים בהיערכות הרשויות המקומיות לתרחיש של מגפה, בפתיחת מוסדות החינוך בהתאם להנחיות ובהפעלת השירותים הדיגיטליים לתושבים.

הרשויות לא היו ערוכות למגפה, רק חמישית מהקנסות נגבו

מהדו"ח שפורסם היום (רביעי) עולה המסקנה כי ביישובים לא הייתה היערכות למגפה. כשנשאלו הרשויות האם הכינו נוהל חירום למקרה של מגפה על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 2008 להתמודדות עם מגפה, התברר כי 31% מהרשויות שהכירו את ההוראה לא הכינו כלל נוהל כזה. מעבר לכך, 18% מהרשויות לא הכירו כלל את החוזר ולא הכינו שום נוהל. מתוך עשר הרשויות שנבדקו, רק שלוש - רמת גן, רחובות וראשון לציון - הכינו נוהל לתרחיש מגפה של שפעת.

בנוסף, נקבע בדו"ח כי אין תיעוד של ההחלטות שקיבלו ביישובים כי רק מחצית מרשויות המדגם תיעדו באופן מלא את ישיבות הערכת המצב שניהלו. ברשויות שנבדקו נמצא כי שבע מהרשויות ערכו תחקיר והפקת לקחים בתום הגל הראשון של המשבר, ואילו שלוש - ג'לג'וליה, טמרה וקריית מלאכי - לא ערכו ולא תיעדו את תהליך הפקת הלקחים בסיומו של הגל הראשון.

מעבר לכך, 82% מרשויות המדגם ציינו כי התקשו ליישם את הנחיות השלטון המרכזי בשל ריבוי הנחיות, ו-56% מהן ציינו כי היו הנחיות סותרות. כמו כן, עלה כי למול קנסות בהיקף של כ-7.3 מיליוני ש"ח שניתנו ברשויות שנבדקו, נגבו עד דצמבר 2020 כ-1.3 מיליוני ש"ח בלבד, שהם 18% מתוך סך הקנסות שהוטלו.

באותו נושא, על פי נתוני מנהלת האכיפה, נכון לאמצע דצמבר 2020, 115 רשויות מקומיות מתוך 257 הרשויות בישראל (45%) לא העבירו למנהלת את נתוני האכיפה שלהן, ובהן שתיים מהרשויות שנבדקו - ג'לג'וליה ומודיעין עילית.

הרשויות עיכבו את החזרה ללימודים

בדו"ח עלה כי לפחות חצי מראשי הראשויות החזירו את הלימודים עד כיתה ג' ובכיתות י"א- י"ב במועדים מאוחרים מאלו שנקבעו על ידי מקבלי ההחלטות. האיחורים בחזרה ללימודים קרו בשל קשיים של הרשויות המקומיות בהיערכות לפתיחת מוסדות החינוך בהתאם להנחיות.

גם הדיווחים של ההורים מאשרים את התקלות במדיניות של הרשויות בבתי הספר. נמצא כי כשליש מהורי התלמידים ציינו שמוסדות החינוך ביישובים פעלו בצורה חלקית בלבד או לא פעלו על פי ההנחיות של משרד הבריאות. בולטים בתשובה זו תושבים ביישובים ערביים (57%), שמסרו שהנחיות משרד הבריאות לא נשמרו כלל או נשמרו באופן חלקי.

מערכות לקויות שלא מאפשרות שירות תקין לתושב

פרקי זמן לא מבוטלים של הגבלות תנועה או סגרים אילצו את המדינה ואת רשויות השלטון המקומי ליישם מגוון פתרונות דיגיטליים קיימים וחדשים על מנת לספק להעניק שירות הולם לאזרחי ישראל, בעיקר בתקופת משבר כזו.

על פי דו"ח מבקר המדינה, למרות שורה של הישגים ראויים וידע רב שנצבר ברשויות המקומיות, קיים פער ניכר בין הרשויות השונות ואיכויות השירותים הדיגיטליים שהן מעניקות. שש רשויות עברו בדיקה מעמיקה בתחום השירותים המקוונים לתושבים - אלעד, אשקלון, ירושלים, נצרת, שדות דן ותל שבע. התוצאות אינן משביעות רצון בלשון המעטה.

מהדו"ח עולה כי הרשויות מציעות שירותים שאינם אחידים, אינם נגישים וזמינים לתושבים ואינם מעניקים פידבקים לעדכון המשתמש. עוד מצא המבקר שבתהליכים רבים שהרשויות הללו מציעות, אין רציפות תהליכית. לכן, במקרים לא מעטים, התושב התחיל תהליך באופן דיגיטלי, אבל בגלל לקות המערכת או חוסר בנושא ההסברה לתהליך – נאלץ התושב להשלים את התהליך באופן פיזי.

המבקר מדבר על היעדר "גורם מתכלל", גוף או ועדה שתרכז ותנחה את השלטון המקומי בתחום הדיגיטלי ואף בתחום אבטחת הסייבר – עליו מצביע המבקר כבעייתי אף הוא בהתייחסו לאתגרים והסיכונים הטמונים באירועי סייבר. לדברי המבקר, הרשויות המקומיות בישראל אינן ערוכות ברובן להתמודד עם אירועים כאלו וברשויות שנבדקו אכן נתגלו ליקויים לא מבוטלים בתחום.

הרשויות המקומיות נתקלו בקשיים בשימוש בבסיסי מידע שונים לצורך איתור אוכלוסיות הזקוקות לסיוע. בסיסי המידע לא היו זמינים לשימוש באופן מידי, חסרו בהם פרטים, והם כללו פרטים שגויים. לפי דיווחי 36 מרשויות המדגם שדיווחו על שימוש במאגרי מידע, נתקלו בקשיים בשימוש בבסיסי המידע השונים.

יתר על כך, בשל החשש לדליפת פרטיהם של החולים ולפגיעה אפשרית בפרטיותם, נקבעה בנוהל חובת מחיקת המידע על פרטי החולה "לכל המאוחר לאחר 14 יום מתום התקופה בה הוא חייב בבידוד". אולם התברר, כי בחמש מהרשויות המקומיות שנבדקו לא נהגו למחוק את המידע על החולים.

במסקנות הדו"ח, מפציר המבקר במשרד הפנים להמשיך במאמצים למיפוי הפערים הטכנולוגיים בין הרשויות השונות ולקידום תכנית לצמצום פערים אלו. עוד מציע המבקר לרשויות לקבוע אמנות שירות, לרבות בתחום השירות הדיגיטלי, לפרסם אותן באתרים שלהם ובמקביל להקים מנגנונים שיוכלו לקבוע האם הרשות עמדה באמנות הללו.