במכלים מיוחדים במעבדה מייצרת חברת הביוטק הישראלית נורקסון טריליוני אקסוזומים: חלקיקים זעירים שתאי הגוף מפרישים כדי להעביר ביניהם חומרים ומסרים. החברה מאמינה שבאמצעות הוספת מטען מולקולרי לחלקיקים הללו ניתן יהיה לעודד את מערכת העצבים לתקן חיבורים שנפגעו, ואולי לסייע לאנשים שאיבדו את יכולת התנועה או הראייה להשיב לפחות חלק מהתפקוד שאבד.
מאחורי החלקיקים הזעירים עומדת שאיפה רפואית גדולה: לעודד את מערכת העצבים לתקן חיבורים שנפגעו ולהשיב תפקודים שאבדו. "המטרה היא להחזיר למטופל חלק מהתפקוד, גם המוטורי וגם התחושתי״, אומר ד"ר ליאור שאלתיאל, מנכ״ל נורקסון, בשיחה עם "היום".
החברה מעודדת מתוצאות ניסויים בחולדות שבהם נצפתה השבה חלקית של תפקודים לאחר פגיעות קשות בחוט השדרה ובעצב הראייה, פגיעות שנחשבו לכאורה לבלתי הפיכות. הממצאים מעוררים תקווה שניתן יהיה לעודד שיקום עצבי גם בבני אדם, אך הטיפול עדיין לא נבדק בהם.
חבילות עם הוראות
כדי להבין מדוע אקסוזומים עשויים לסייע במשימה הזאת, צריך לצאת למסע קצר אל תוך הגוף. התאים שלנו אינם פועלים בבידוד: הם מתקשרים זה עם זה, שולחים מסרים ומתאמים את פעילותם. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות אקסוזומים, שהם מעין שלפוחיות זעירות שתאים מייצרים ומשחררים לסביבתם.
השלפוחיות האלה יכולות לשאת חלבונים ומולקולות RNA, ובמקרים מסוימים להשפיע על פעילותם של תאים אחרים. ״הם לא חלקיקים ריקים״, אומר שאלתיאל. ״הם כמו חבילות מאמזון, עם הרבה דברים טובים שיכולים לעזור לרקמה פגועה״.
בנורקסון מנסים לרתום את מערכת המשלוחים הטבעית הזאת. החברה מעמיסה על החלקיקים מטען מיוחד, מעין הוראה מולקולרית שנועדה לעודד את תאי העצב הפגועים לצמוח מחדש.
ההוראה הזאת נדרשת מפני שבמקומות מסוימים בגוף, יכולת התיקון הטבעית מוגבלת מאוד. חתך בעור נסגר ועצם שבורה יכולה להתאחות, אבל תאי עצב בוגרים במערכת העצבים המרכזית - המוח, חוט השדרה ועצב הראייה - מתקשים להצמיח מחדש את שלוחותיהם לאחר פגיעה. ״אנחנו מוסיפים לאקסוזומים מטען שנותן דחיפה חזקה יותר להתחדשות ולשיקום של הרקמה הפגועה״, אומר שאלתיאל.
לשחרר את הבלם
הטיפול של נורקסון מכוון לחלבון בשם PTEN, שמשתתף בבקרה על גדילתם של תאים. זהו מנגנון חיוני: בין היתר, הוא מסייע למנוע מהתאים להתחלק ללא שליטה ולהתפתח לגידול סרטני. אבל אותה מערכת בקרה מעורבת גם בהגבלת יכולתם של תאי עצב בוגרים להצמיח מחדש את שלוחותיהם.
״הוא כמו שוטר בתוך התא״, אומר שאלתיאל. ״הוא פועל בשרשרת של מנגנונים שקובעים אם התא יכול לגדול ולהתפתח״.המטען שהחברה מוסיפה לאקסוזומים הוא מקטע RNA קטן בשם siRNA, שנועד להפחית את ייצור ה-PTEN באזור הפגיעה. הרעיון הוא להחליש זמנית חלק מהבלמים על הצמיחה, כדי לאפשר לתאים הזדמנות להשתקם.
מכיוון שלחלבון יש גם תפקיד חשוב בהגנה על הגוף, החברה מבקשת להשפיע עליו באופן ממוקד ולזמן מוגבל. ״אנחנו לא רוצים להוריד את החלבון הזה לאורך זמן״, מסביר שאלתיאל. ״הרעיון הוא לתת את הטיפול באזור הפגיעה, לתקופה קצרה״.
מהמעבדה אל המטופל
שורשי הפיתוח במחקר שהובילו פרופ׳ שולמית לבנברג מהטכניון ופרופ׳ דניאל אופן מאוניברסיטת תל אביב, לצד חוקרים נוספים. הם ביקשו לבדוק אם אפשר לעודד תיקון באזור הפגיעה בחוט השדרה באמצעות הפעלת מנגנוני הצמיחה הטבעיים של הגוף, ללא צורך בהשתלת רקמה, הליך פולשני ומורכב באזור רגיש במיוחד.
על ההבטחה העצומה שטמונה בפיתוח אפשר ללמוד מניסוי במעבדה, שבו התרחש, לדברי שאלתיאל, דבר שנשמע כמעט בלתי אפשרי. החוקרים נתנו את הטיפול לחולדות שעברו חיתוך מלא של חוט השדרה, וביקשו לבדוק אם אפשר לעודד את חידוש הקשרים העצביים שנקטעו.
״ראו חולדות שחזר להן התפקוד המוטורי. זאת אומרת, חולדות התחילו ללכת שוב״, הוא מספר. כשאני מבקש לוודא שהבנתי נכון: הן לא יכלו ללכת וחזרו ללכת? הוא משיב: ״נכון, זה ממש בינארי״. שאלתיאל מגדיר את התוצאה ״מגה־דרמטית״ ו״הוכחת היתכנות מאוד מאוד חזקה״.
הייתה במחקר הפתעה נוספת: החומר ניתן דרך האף, והחלקיקים הגיעו לאזור הפגיעה בחוט השדרה. ״הם עשו את זה במתן לא פולשני, בטיפות אף״, אומר שאלתיאל.