גלי השתקה חדשים באיראן מובילים לכך שמשתמשי רשתות חברתיות מדווחים כי קווי הטלפון שלהם נותקו לחלוטין ללא כל התראה מוקדמת, וזאת אך ורק בשל פרסום תכנים פוליטיים או אפילו סתם עשיית לייק לפוסטים באינסטגרם. מדיניות זו, שבעבר פגעה בעיקר בפעילים פוליטיים מוכרים ויתונים, מתרחבת כעת ופוגעת באזרחים מן השורה.
דיווחים שהגיעו לגוף החדשות "איראן אינטרנשיונל" מתארים מציאות מבהילה שבה כרטיסי SIM נחסמים פתאום, והקורבנות נדרשים להתמודד עם דרישות דרקוניות לחתימה על התחייבויות בכתב ובירוקרטיה סבוכה שמונעת מהם לדעת איזו רשות בדיוק אחראית להחזרת השירות.
בין המקרים הקשים שעולים מהשטח בולט סיפורה של אשה בת 70 מטהרן, אשר זומנה לחקירות חוזרות ונשנות רק משום שפרסמה סטטוס בווטסאפ התומך בשושלת פהלאווי. מעבר לעובדה שכלל אין ברשותה חשבון אינסטגרם והיא אינה פעילה ברשתות חברתיות באופן קבוע, כרטיס ה-SIM שלה נחסם והיא אולצה לחתום על הצהרה שלא תפרסם תכנים דומים בעתיד.
על פי דיווחים שהגיעו ל"איראן אינטרנשיונל", מקרים דומים אירעו גם לבני משפחות של אזרחים שנרצחו במהלך הדיכוי האלים של חודש ינואר, אשר מצאו את קווי הטלפון שלהם מנותקים לאחר ששיתפו מידע על יקיריהם.
בין משטרת הסייבר למשמרות המהפכה
התסכול בקרב האזרחים עמוק לא פחות מהפחד. רבים מאלה שניסו לברר מדוע קווי הטלפון שלהם נותקו גילו כי המערכת אטומה לחלוטין. אדם אחד סיפר כי הקווים של בני משפחתו, ובהם כרטיס SIM של חברת "חמרה-אוול" שהושאר באיראן עבור אחותו שעברה לפני שלוש שנים לפינלנד, בוטלו פתאום "בהוראת משטרת הסייבר".
אזרח אחר תיאר חודשים ארוכים של ניתוח קווים מוחלט: "הלכתי למשרד התקשורת ושם אמרו שזה בהוראת התובע. לא משנה לאיזה גוף פניתי, אף אחד לא הסכים לומר לו מה אני אמור לעשות".
הפניות של אותם אזרחים הסתיימו לא פעם בהפניה למספרי טלפון סודיים או לגופים כמו אגף הסייבר של הפרקליטות, פלטפורמת "גרדאב", ואפילו לארגון הדיגיטלי והמודיעיני של משמרות המהפכה. לדברי הנפגעים, הטלפונים נענים בדומייה מוחלטת או בסירוב לתת תשובות, מה שמשאיר אותם תלויים באוויר ומותיר את חייהם משותקים לחלוטין.
כשהסמארטפון הופך לנתק מוחלט
ניתוק פתאומי של קו הטלפון והאינטרנט הנייד אינו רק עניין של נוחות אלא מהווה פגיעה אנושה במרקם החיים המודרני באיראן. מאחר שטלפונים ניידים חיוניים לכל פעולה בסיסית ביומיום, אזרחים מוצאים את עצמם מנותקים משירותים קריטיים כמו בנקאות דיגיטלית, הזמנת מוניות שיתופיות ושאר שירותים מקוונים נדרשים.
העדר שקיפות מוחלטת, לצד היעדר הליך משפטי מסודר שמאפשר להתגונן או לערער על החסימה, יוצר תחושת חוסר אונים קיצונית ברחוב האיראני. המשטר ממשיך להדק את הפיקוח הדיגיטלי, והמחיר על ציוץ, לייק או אמירה חופשית ברשת הפך מוחשי ומאיים מתמיד על חירותם ושגרת חייהם של האזרחים.
תזכורת: בסוף חודש מאי, החיבור לאינטרנט באיראן החל לחזור בהדרגה, אחרי לא פחות מ-88 ימים שבהם המדינה הייתה מנותקת כמעט לחלוטין מהרשת העולמית בהחלטת משטר האייתוללות. חידושו של החיבור בא אחרי שנשיא איראן מסעוד פזשכיאן הודיע כי הורה להחזיר לאזרחים את הגישה לאינטרנט.
המשטר האיראני ניתק תחילה את החיבור לאינטרנט ב-8 בינואר, בימי המחאה העממית, ואז עשה זאת כדי למנוע ממתנגדי המשטר לתאם את ההפגנות נגדו ברשת. אחרי שדיכא את המחאה באלימות קשה, שבה לפי הערכות במערב נהרגו אלפי בני אדם, הוא החזיר את החיבור לרשת לקראת סוף ינואר, אבל עם הגבלות חדשות ונוקשות.
לפי ארגון הניטור Netblocks, בסך הכול הייתה איראן מנותקת מהרשת 2,093 שעות, וזהו הזמן המתועד הארוך ביותר שבו הייתה מדינה כלשהי מנותקת מהאינטרנט אי פעם, למעט צפון קוריאה. חשוב לציין כי הניתוק הממושך מהאינטרנט אמנם אפשר למשטר האייתוללות שליטה באזרחיו, אבל גבה מחיר כבד בפן הכלכלי. לפי הערכות "עוצר האינטרנט" עלה לכלכלה האיראנית בין 30 מיליון ל-40 מיליון דולר ליום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו