רוברט קיוסאקי, מחבר רב-המכר "אבא עשיר אבא עני", יצא בסרטון חדש בהתקפה חריפה על מכשירי הפנסיה והפרישה המקובלים - וטוען שהם בנויים לשרת את מנהלי ההשקעות, לא את מי שחוסך. חשוב לומר מראש: מדובר בעמדתו האישית של קיוסאקי, דמות שנויה במחלוקת בעולם הפיננסי, ולא בהמלצה.
הטענה המרכזית שלו היא שמכשירים כמו 401k האמריקאי (המקביל בגסות לקרן פנסיה או קרן השתלמות בישראל), קרנות נאמנות, איגרות חוב ואנונות אינם נכסים אמיתיים אלא "הבטחה" בלבד. לדבריו, בניגוד לנכס מוחשי שאפשר לגעת בו ולשלוט בו, מדובר בניירות - והוא מכנה אותם בזלזול "ארבעת הפרשים".
משקל העמלות
קיוסאקי גם מפנה זרקור לעמלות. לטענתו, מנהלי הקרנות וגופי ההשקעות מקבלים את שכרם בין אם הקרן מרוויחה ובין אם היא מפסידה, בזמן שהחוסך הוא שנושא בכל הסיכון. הוא מדגים שעמלה של אחוז אחד בלבד עלולה לכרסם, לאורך ארבעה עשורים של חיסכון, בשליש ואף יותר מכספי הפנסיה - חישוב שממחיש כמה משקל יש לעמלות לאורך זמן.
עוד הוא מבקר את מה שנתפס כיתרון המרכזי של הפנסיה: הפיזור. לדבריו, האשליה היא שכספי החוסך "מוגנים" כי הם מפוזרים על פני מניות ואיגרות חוב שונות, אבל כשמגיעה קריסה בשוק - כל נכסי הנייר האלה, שקשורים לאותה מערכת, נופלים יחד.
החלופה השנויה במחלוקת
מכאן הוא עובר לחלופה שהוא מציע, וזה גם החלק השנוי ביותר במחלוקת: במקום להסתמך על תוכניות פרישה שגרתיות, קיוסאקי ממליץ להשקיע בנכסים שיש עליהם בעלות ושליטה ישירה - נדל"ן מניב, עסקים, או מתכות יקרות כמו זהב וכסף. את הבסיס לכל זה, לשיטתו, מספק חינוך פיננסי: הבנת ההבדל בין נכס להתחייבות, ושימוש ב"חוב טוב" כדי לרכוש נכסים שמייצרים הכנסה.
הביקורת של קיוסאקי אינה חדשה, והיא מתחברת לקו שהוא מוביל שנים - שילוב של אזהרות מפני קריסות כלכליות עם קידום השקעה בזהב, בכסף ובנדל"ן, תחומים שבהם יש לו עניין מובהק. גורמים רבים בעולם הפיננסי חולקים עליו, ומצביעים על כך שחיסכון פנסיוני מפוזר לאורך זמן נחשב לאחת הדרכים היציבות לבניית ביטחון כלכלי בפרישה. כמו תמיד, החלטות על חיסכון פנסיוני כדאי לקבל מול איש מקצוע מוסמך, בהתאם לנתונים האישיים.