הטיות, פוליטיקה וסנטימנט אנטי-ישראלי: הסטארטאפ שמערער את האקדמיה

"באנו לשחרר את המדע": הטיות פוליטיות, פרוטקציות, יריבויות אישיות, שיקולי יוקרה, וכן, לעיתים גם סנטימנט אנטי-ישראלי. אלו רק חלק מהביקורות שהולכות וגוברות בשנים האחרונות בקרב מדענים וחוקרים בכל העולם נגד מנגנון "ביקורת העמיתים" - התהליך שבאמצעותו מחליט הממסד המדעי אילו מחקרים יזכו להתפרסם ואילו יישארו מחוץ לספרות המדעית.

עבור הציבור הרחב מדובר במנגנון כמעט אלמוני. עבור המדענים, זהו השער שדרכו עוברת כמעט כל תגלית משמעותית. פרסום בכתב עת יוקרתי הוא לא רק הישג מקצועי; הוא המטבע שממנו נבנית הקריירה של החוקר - הדרך לזכות במענקי מחקר, בקביעות, ביוקרה ולעיתים גם בהקמת חברות וגיוס השקעות.

על הרקע הזה הקימו ד"ר ניב שמואל מסטבוים ופרופ' עודד רחבי מאוניברסיטת תל אביב את חברת QED Science, שמבקשת לעשות דבר שנשמע כמעט חתרני: לערער על אחד המנגנונים המקודשים ביותר במדע ולהציע לו חלופה המבוססת על בינה מלאכותית. "המערכת להערכת איכות של מדע פשוט כושלת," אומר מסטבוים בשיחה עם "היום". "היא לא מדויקת, היא איטית והיא מוטה. היום אתה כבר לא באמת יודע אם אפשר לסמוך על מאמר רק בגלל שהוא פורסם בכתב עת".

השיטה שעליה נשען המדע

ביקורת עמיתים פועלת לכאורה בפשטות: חוקר שולח מאמר לכתב עת, העורך מעביר אותו לשניים או שלושה מומחים בתחום, והם בוחנים את המתודולוגיה, הראיות והמסקנות לפני שמחליטים אם לפרסם אותו. למרות התדמית המיתולוגית שלה, השיטה התגבשה במתכונתה המודרנית רק במחצית השנייה של המאה ה-20. במשך עשרות שנים היא נחשבה למנגנון בקרת האיכות החשוב ביותר של המדע.

אלא שהעולם השתנה. כיום מתפרסמים בעולם קרוב לארבעה מיליון מאמרים מדעיים בשנה. מחקר מ-2021 העריך שחוקרים משקיעים יותר ממאה מיליון שעות בשנה בכתיבת ביקורות עמיתים - עבודה שנעשית ברובה בהתנדבות.

"אין כמעט מדען שאוהב את המערכת"

הביקורת על השיטה אינה חדשה. חוקרים מצביעים במשך שנים על הטיות אפשריות לטובת מוסדות יוקרתיים, על העדפה למחקרים בעלי תוצאות "חיוביות", ועל עומס שהולך וגדל על המבקרים. גם ד"ר ריצ'רד סמית, לשעבר עורך כתב העת הרפואי BMJ, הגדיר בעבר את ביקורת העמיתים כ"מערכת איטית, יקרה, סובייקטיבית ומועדת להטיות".

מסטבוים סבור שהבעיה מתחילה כבר בשלב בחירת המבקרים. "זו עבודה שלוקחת בין שבע ל-14 שעות, והיא נעשית בלי תשלום", הוא אומר. "לכן הרבה מהמומחים הגדולים פשוט לא עושים אותה, ולעיתים היא מתגלגלת לדוקטורנטים או לחוקרים צעירים. כלומר, מי שבסוף שופט את המחקר הוא לא תמיד האדם שהכי מתאים לשפוט אותו".

לדבריו, גם זהות המבקרים משפיעה. "זה עולם קטן. לפעמים מי ששופט אותך הוא המתחרה שלך, לפעמים הוא חבר שלך. לזה תוסיף הטיות מוסדיות, גיאוגרפיות, לשוניות, ולעיתים גם הטיות פוליטיות. בשלוש השנים האחרונות אנחנו בהחלט רואים גם סנטימנט אנטי-ישראלי. אנחנו מבצעים הערכה גם להצעות מחקר, ויש נתונים שמצביעים על ירידה חדה בהצלחת מוסדות ישראליים בחלק ממסלולי המימון".

הבעיה השנייה, לדבריו, היא הזמן. "בין הגשה לפרסום יכולים לעבור חודשים ארוכים, ולעיתים אפילו שנתיים אם המאמר נדחה ועובר בין כתבי עת. המשמעות היא שהמדע כולו מתקדם באיחור".

בשנים האחרונות התרחב השימוש בשרתי Preprint, המאפשרים לחוקרים לפרסם מאמרים עוד לפני שעברו ביקורת עמיתים. "מצד אחד כולם רוצים לפרסם מהר", אומר מסטבוים. "מצד שני אין שום דרך לדעת אם באמת אפשר להסתמך על מה שפורסם".

ללמד AI לחשוב כמו מבקר

כאן נכנסת QED. במקום לנסות לכתוב מאמרים באמצעות AI, החברה מנסה ללמד מערכת לבצע את עבודתו של מבקר מדעי. "המערכת מפרקת כל מאמר לחמש עד עשר הטענות המרכזיות שלו", מסביר מסטבוים. "אחר כך היא בודקת אם חסרה קבוצת ביקורת, אם האנליזה הסטטיסטית תקינה, אם קיימת היפותזה חלופית שלא נבחנה, או אם יש מחקרים קודמים שסותרים את המסקנות".

בסיום התהליך מקבל החוקר דו"ח עם נקודות החולשה של המחקר והמלצות כיצד לחזק אותו עוד לפני ההגשה. לדברי החברה, יותר מ-10 אלף מעבדות כבר השתמשו במערכת. לאחרונה היא גם ניתחה כ-60 אלף מאמרי Preprint במדעי החיים, במטרה לדרג את איכותם, רמת החדשנות שלהם וחוזק הטענות שהם מציגים. "בסוף כל מחקר נשען על מחקר קודם", אומר מסטבוים. "אם אתה לא יודע על אילו טענות אפשר באמת להישען, קשה מאוד לקדם את המדע. אנחנו רוצים לתת לחוקרים תשובה לשאלה שעליה אין היום מענה".

"אנחנו מורדים בשיטה"

החזון של QED מעלה גם שאלות חדשות. אם במשך עשרות שנים היו אלה מדענים בכירים שהחליטו אילו מחקרים ראויים לאמון, האם נכון להעביר חלק מהסמכות הזאת למערכת בינה מלאכותית? כיצד מודדים אם האלגוריתם עצמו אובייקטיבי, ומי יפקח עליו אם יהפוך בעתיד לשכבת הסינון החדשה של עולם המחקר? מסטבוים אינו מסתיר את שאיפות החברה.

"למדענים יש יחסי שנאה עם מערכת הפרסום המדעית," הוא אומר. "כמעט אף אחד לא יגיד לך שהיא מערכת טובה, אבל כולם חייבים לשחק לפי הכללים שלה, כי זו המערכת שקיימת". הוא אומר ומסכם: "אנחנו רואים את עצמנו כאלטרנטיבה לשיטה הקיימת. במובן מסוים אנחנו מורדים בה. באנו לשחרר את המדענים מהעול הזה ולאפשר להם להישפט בצורה אובייקטיבית ומהירה".

בין אם החזון הזה יתממש ובין אם לא, עצם קיומו מעיד על שינוי עמוק. לראשונה קמה חברה שלא מנסה רק לעזור למדענים לכתוב מחקרים טובים יותר, אלא מבקשת לערער על הדרך שבה המדע עצמו מחליט מהו מחקר טוב.