סרטון ויראלי המציג מגדלי מגורים בסין המרססים ענני ערפול מגגותיהם מעורר עניין רב ברשתות החברתיות בימים האחרונים. המערכת, שהותקנה בעיר יונצ'נג שבמחוז שאנשי, נועדה להתמודד באופן ישיר עם גלי החום הקיצוניים ותופעת אי החום העירוני. המערכת פועלת על בסיס עיקרון פיזיקלי מוכר של צינון באידוי, באמצעות רשת צינורות וזרבוביות לחץ גבוה בקצוות הגג.
הזרבוביות הללו מתיזות רסיסי מים זעירים בגודל מיקרוסקופי ישירות אל תוך האוויר החם המקיף את המבנים השונים. המים מתאדים באופן מיידי במגע עם האוויר הפתוח, ותהליך זה שואב את אנרגיית החום מהסביבה ומוריד את הטמפרטורה באופן מורגש.
יעילות המערכת והמשאבים הנדרשים להפעלתה
מבחינת אפקטיביות, מערכות אלו מסוגלות להוריד את טמפרטורת האוויר ושטח הפנים של המבנה ב-5 עד 8 מעלות צלזיוס בתוך דקות. ירידה מהירה זו מפחיתה את קרינת החום הנפלטת מקירות הבטון אל הרחוב, ומובילה לחיסכון מסוים בצריכת החשמל של המזגנים הביתיים. בשל הגודל הזעיר של הטיפות ותנאי היובש, המים מתאדים במלואם באוויר, כך שעוברי האורח למטה אינם נרטבים מהרסס.
לצד היעילות, הפעלת המערכת דורשת משאבים כלכליים והנדסיים עצומים, הכוללים משאבות לחץ תעשייתיות ואספקת מים קבועה ורציפה. עלות ההקמה של פרויקט כזה נאמדת בלמעלה ממיליון יואן (כ-440 אלף שקלים) לבניין בודד, בנוסף לעלויות תפעול שוטפות גבוהות במיוחד בכל הפעלה. המים חייבים לעבור סינון קפדני וממושך כדי למנוע סתימות והצטברות אבנית, שמנטרלות את יעילות הזרבוביות בתוך זמן קצר.
בקרוב בישראל? תחשבו שוב
למרות הניסיונות להציג את הטכנולוגיה כפתרון אידיאלי לקיץ הישראלי, היא אינה רלוונטית עבור רוב ערי המרכז ומישור החוף. מערכת צינון באידוי מחייבת אוויר יבש כדי לאפשר לטיפות המים להפוך לגז ולשאוב את אנרגיית החום ביעילות מהסביבה.
בערים כמו תל אביב, חולון או חיפה, אחוזי הלחות בקיץ מגיעים ל-80%, מצב המונע אידוי ומייצר ענן מחנק מעיק במקום קירור. הטכנולוגיה עשויה להיות רלוונטית ואפקטיבית אך ורק באזורים יבשים באופן קיצוני, כמו העיר אילת, הערבה או בקעת הירדן. אבל שם הבעיה היא חוסר במגדלים גבוהים בניגוד לערים בסין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו