"אני חושב שצריך לשלם לאנשים כמה שיותר. אני משלם לעובדים שלי כמה שאני יכול". את הדברים הללו אמר השבוע מנכ"ל אנבידיה, ג'נסן הואנג, במהלך מפגש עיתונאים בטאיפיי, בשולי תערוכת Computex 2026. האמירה הגיעה על רקע ויכוח ציבורי חריף בדרום קוריאה סביב בונוסים והסכמי תגמול חדשים לעובדי השבבים של סמסונג ו-SK hynix, ובמרכזו שאלה רחבה יותר: האם עובדי תעשיית ה-AI נהנים באופן הוגן מהעושר האדיר שנוצר סביב מהפכת הבינה המלאכותית?
אנבידיה תקפיץ את ההשקעות בטיוואן ל-150 מיליארד דולר בשנה // רויטרס
כדי לבחון עד כמה האמירה של הואנג משתקפת במציאות, מערכת "היום" פנתה למסמכים הרשמיים שאנבידיה מגישה לרשות ניירות הערך האמריקנית (SEC). במסגרת מסמכים אלה מחויבות חברות ציבוריות לפרסם את התגמול הכולל של העובד החציוני בחברה.
לא מדובר ב"שכר חציוני" אלא ב"תגמול כולל של העובד החציוני". המדד כולל שכר בסיס, בונוסים במזומן ותגמול הוני כגון מענקי מניות. העובד החציוני הוא העובד שנמצא בדיוק באמצע התפלגות התגמול בחברה - מחצית מהעובדים מקבלים יותר ממנו ומחצית פחות. בניגוד לממוצע, המדד מושפע פחות מקבוצה קטנה של מנהלים ועובדים בעלי שכר גבוה במיוחד, ולכן נחשב למדד טוב לבחינת התגמול של עובד טיפוסי בארגון.
השגשוג מחלחל את העובד
הנתונים של אנבידיה מצביעים על מגמת עלייה משמעותית בשנים האחרונות. בשנת הכספים 2022, רגע לפני מהפכת ה-AI, עמד התגמול הכולל של העובד החציוני על 217,542 דולר. בשנת 2023 עלה הנתון ל-228,078 דולר, בשנת 2024 ל-266,939 דולר ובשנת 2025 הגיע לשיא של 301,233 דולר. בשנת הכספים 2026 נרשמה ירידה מסוימת ל-282,050 דולר, אך גם לאחריה מדובר בעלייה של כמעט 30% לעומת 2022.
הנתונים בולטים במיוחד על רקע הצמיחה המהירה של החברה. בשנת 2020 העסיקה אנבידיה כ-13,800 עובדים. כיום מועסקים בה כ-42 אלף עובדים ברחבי העולם, מהם כ-6,000 בישראל. במילים אחרות, בתקופה שבה החברה כמעט שילשה את מצבת כוח האדם שלה והפכה לחברה בעלת השווי הגבוה בעולם, התגמול הכולל של העובד החציוני המשיך לעלות.
עם זאת, גם הנתון הזה אינו מספר את כל הסיפור. הוא כולל את שווי מענקי המניות שניתנו לעובד באותה שנה, אך אינו משקף את העלייה בערכן של מניות שהוענקו בשנים קודמות. לכן עובדים ותיקים שקיבלו מניות לפני שנים ונהנו מהזינוק במניית אנבידיה עשויים ליהנות מרווחים גדולים בהרבה מאלה המשתקפים בנתוני ה-SEC.
במבט ראשון, אנבידיה אינה מובילה במדד התגמול החציוני. לפי הדיווחים האחרונים, התגמול הכולל של העובד החציוני במטא עמד על כ-388 אלף דולר, בגוגל על כ-311 אלף דולר ובברודקום על כ-378 אלף דולר. אולם במקרה של אנבידיה הנתון המעניין יותר אינו גובה התגמול בנקודת זמן מסוימת, אלא קצב השינוי לאורך השנים.
התגמול הכולל של העובד החציוני באנבידיה עלה בין 2022-2026 ב-30%. לעומת זאת, בגוגל נרשמה באותה תקופה עלייה מתונה בהרבה, בעוד שבמטא התגמול החציוני נע בשנים האחרונות סביב רמות גבוהות מאוד, אך ללא מגמת צמיחה דומה ואף עם ירידות בחלק מהשנים. במילים אחרות, הנתונים אינם מוכיחים כי אנבידיה מתגמלת את עובדיה טוב יותר ממתחרותיה, אך הם כן מצביעים על כך שחלק משמעותי מהערך שנוצר בתקופת בום ה-AI חלחל גם לעובד החציוני בחברה.
גם בקרב יצרניות השבבים התמונה אינה אחידה. באינטל, שלה פעילות רחבה ובסיס כוח אדם גדול בישראל, התגמול הכולל של העובד החציוני נע במשך רוב השנים האחרונות סביב 100 אלף דולר ועלה ל-114,900 דולר ב-2025. החברה מציינת כי העובד החציוני שלה נמצא מחוץ לארצות הברית, ובשנים האחרונות היה בין היתר מהנדס בפולין או במלזיה. גם במיקרון, שנהנית מהביקוש הגובר לזיכרונות עבור מערכות AI, התגמול החציוני עלה מכ-48 אלף דולר ב-2022 לכ-58 אלף דולר ב-2025 בלבד. החברה מציינת כי העובד החציוני שלה פועל בתפקידי ייצור באסיה.
בשני המקרים מדובר בחברות בעלות פעילות ייצור רחבת היקף, ולכן תמהיל כוח האדם שלהן שונה מאוד מזה של אנבידיה. מנגד, ברודקום מציגה מגמה הקרובה יותר לזו של אנבידיה. שתי החברות פועלות במודל Fabless - כלומר מתכננות שבבים אך אינן מפעילות מפעלי ייצור משלהן - ולכן חלק גדול מכוח האדם שלהן מורכב ממהנדסים ואנשי פיתוח. בברודקום זינק התגמול החציוני מכ-179 אלף דולר ב-2022 לכ-378 אלף דולר ב-2025, על רקע הצמיחה המהירה בעסקי ה-AI.
המודל הדרום קוריאני
הדיון כולו התעורר בעקבות הסכמי תגמול חדשים שנחתמו לאחרונה בדרום קוריאה, לאחר תקופה של מתיחות מול ועדי העובדים ואיומי שביתה בסמסונג וב-SK hynix. במסגרת ההסכמים החדשים, חלק מוגדר מהרווח התפעולי של חטיבות השבבים יוקצה לבונוסים ולתגמול עובדים - מודל חריג יחסית עבור תעשיית הטכנולוגיה העולמית. לפי הערכות שפורסמו בקוריאה, עובדים מסוימים עשויים ליהנות מבונוסים שנתיים בהיקף של מאות אלפי דולרים.
המודל הקוריאני שונה מהותית מהמקובל בארה"ב, שם חברות טכנולוגיה נוטות לתגמל עובדים בעיקר באמצעות שכר, בונוסים ומענקי מניות, ולא באמצעות מנגנון קבוע של חלוקת אחוז מהרווחים. על רקע הזינוק ברווחי חברות ה-AI בשנים האחרונות, השאלה האם עובדים צריכים ליהנות מחלק ישיר יותר מהצלחת החברות הפכה לנושא מרכזי בדיון הציבורי - וזה גם ההקשר שבו נשאל הואנג על מדיניות התגמול באנבידיה.
הנתונים של אנבידיה אינם מוכיחים כי החברה משלמת לעובדיה "כמה שאפשר", כפי שטען, אך הם כן מצביעים על כך שבמהלך אחת מתקופות הצמיחה המרשימות בתולדות תעשיית הטכנולוגיה, גם העובד החציוני השתתף באופן משמעותי ביצירת הערך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו