המחקר הישראלי חושף: לא כל מה שחשבנו על דגים הוא נכון

עד לאחרונה הייתה הנחת היסוד לגבי דגים שהם מבלים את חייהם בעומקים קבועים, בדומה לרוב היצורים החיים בים, לכל מין יש "אזור חיוג" משלו - שטח מסוים, טווח עומקים ותנאים סביבתיים יציבים יחסית. על בסיס ההנחה הזו נכתבו לאורך השנים ספרי טבע ומחקרים, הוקמו מאגרי מידע, ולפיה גם התקבלו החלטות על שמירת טבע וניהול המרחב הימי.

אלא שמחקר ישראלי חדש מראה שהתמונה מורכבת יותר. מתברר שעשרות מיני דגים שמוכרים למדע חיים בעומקים גדולים יותר משידענו עד היום. בכל מה שקשור למעמקי הים, רב הנסתר על הגלוי. מדובר באזור שקשה מאוד להגיע אליו כדי לדגום אותו באופן שיטתי. המחקר החדש מאפשר הצצה נדירה לאזור הזה ומעלה שאלות חדשות לגבי האופן שבו אנחנו מבינים את הים.

גילוי מפתיע במעמקי הים

המחקר נערך על ידי ד"ר שחר חייקין ופרופ' יונתן בלמקר מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. במקור, מטרת המחקר הייתה אחרת לגמרי. "רצינו לבדוק אילו תכונות מאפיינות מינים שהצליחו להפוך לפולשים מהים האדום לים התיכון, לעומת מינים דומים שלא פלשו", מסביר חייקין, "ולנסות להבין אם אפשר, על סמך המידע על מינים שמקורם בים האדום, לחזות מי מהם יהפכו לפולשים גם בים התיכון".

במהלך העבודה השתמשו החוקרים בשיטה שנקראת stereo-BRUVs. מדובר במערכות צילום תת-ימיות הכוללות שתי מצלמות ופיתיון, שמונחות על קרקעית הים ומצלמות באופן אוטונומי במשך שעה. השיטה מאפשרת לזהות מינים, למדוד את גודלם ולהעריך כמויות, בלי נוכחות של צוללים. "כל דיגום כזה מאפשר שעה שלמה של צילום רציף", אומר חייקין, "בניגוד לצלילה עמוקה, שבה אפשר לשהות בעומק במשך כמה דקות בלבד".

המצלמות הוצבו בעומקים שבין 5 ל-150 מטרים, בצפון מפרץ אילת ובמזרח הים התיכון באזור שמורת ים ראש הנקרה. במשך כשלוש שנים נאספו 247 דיגומים.

דגי מים רדודים בעומקים חסרי תקדים

כבר בשלב מוקדם הבינו החוקרים שהם רואים משהו לא צפוי: מינים שנחשבו כאלה שחיים במים רדודים הופיעו שוב ושוב בעומקים של 50, 80 ואפילו 150 מטר. "זה היה מפתיע מאוד", אומר חייקין. "תיעדנו למעלה מ-230 מינים, והרבה מהם - במיוחד בים האדום - נצפו בעומקים שהם לא תועדו בהם בעבר".

מתוך 230 מיני הדגים שתועדו במחקר, 96 מינים - כ-42 אחוז - נמצאו בעומקים שטרם תועדו בהם, 84 מתוכם נצפו בעומק ממוצע של 22 מטר עמוק יותר מבעבר. במקרים מסוימים מדובר בהבדל גדול בהרבה: מינים שהספרות המדעית תיארה ככאלה החיים בעומק של עד 30 מטר, תועדו בעומקים של 100-150 מטר.

פערי ידע או שינוי באזורי המחיה?

הנתונים מהמחקר אינם מאפשרים כרגע תשובה אחת פשוטה לשאלה מרכזית: האם הדגים אכן שינו את אזור המחיה שלהם בשנים האחרונות, או שמדובר בגילוי של תפוצה קיימת שלא תועדה בעבר. לפי החוקרים, בים האדום סביר שמרבית הממצאים משקפים פערי ידע ודיגום, בעוד שבים התיכון ייתכן שחלק מהמינים אכן מרחיבים את תחום המחיה שלהם.

תחילה הייתה ההשערה שהימצאות הדגים בעומק קשורה להתחממות הים. עם זאת, חייקין מדגיש כי לפחות בכל הנוגע לים האדום, ייתכן שהנתונים מצביעים על הסבר אחר. "בים התיכון יש מאמץ דיגום גדול מאוד, בעיקר מסקרי דיג מדעיים, ולכן אנחנו מכירים את חברות הדגים שם לעומקים של יותר מ-100 מטר כבר שנים. לעומת זאת, במפרץ אילת כמעט לא בוצעו סקרים שיטתיים של חברות דגים בעומק, ולכן, ייתכן שהסיבה המרכזית לכך שמצאנו מינים בעומקים שלא הכרנו קודם היא מיעוט מאמץ הדיגום באזור", הוא מסביר.

הדינמיקה המשתנה של הים התיכון

במזרח הים התיכון, לעומת זאת, התמונה מורכבת יותר. זהו אזור שמתחמם בקצב מהיר מהממוצע העולמי, והוא גם מוקד לפלישות ביולוגיות. "הסביבה כאן דינמית מאוד", מסביר חייקין. "יש הרבה מינים פולשים. כל שנה מתועדים מינים חדשים, וחלק מהמינים מרחיבים את התפוצה שלהם גם לעומקים חדשים".

המחקר מספק גם מידע חדש על מינים פולשים. לדברי חייקין, חלק מהמינים שנבדקו מתאפיינים באסטרטגיית מחייה ג'נרליסטית - כלומר טווח עומקים רחב ויכולת להתקיים במגוון בתי גידול. תכונות כאלה עשויות להעניק להם יתרון כשהם מגיעים לסביבה חדשה. מעבר לשאלה איפה הדגים נמצאים, יש כאן גם משמעות רחבה יותר. חייקין מסביר שעומק הים נחשב לעיתים כסוג של "מקלט אקלימי", כלומר אזור שבו תנאים יציבים יותר עשויים לאפשר למינים להתמודד עם שינויים סביבתיים. כדי להבין אם זה אכן כך, נדרש ידע בסיסי: מי חי שם, באילו עומקים ובאילו בתי גידול.

השלכות על שמירת הטבע וניהול המרחב הימי

אחת התרומות המרכזיות של המחקר היא יצירת בסיס נתונים מפורט: לא רק לגבי עומקי הקצה של כל מין, אלא גם הערכה של כמה פרטים ממנו נצפו בעומקים שונים, כמו גם גודלם וסוגי בתי הגידול שבהם הם תועדו. "המידע הזה יכול לשמש כבר עכשיו את העוסקים בשמירת הטבע", אומר חייקין, "במיוחד כשיש מאמצים להרחיב שמורות טבע גם לעומק הים".

המשמעות היא, בין היתר, שאם מינים הקשורים לשוניות או לבתי גידול רגישים חיים גם בעומקים של 80 או 120 מטר, הגנה שמוגבלת לאזור הרדוד בלבד מפספסת חלק משמעותי מהמערכת האקולוגית. נוסף על כך, הבנה טובה יותר של תפוצת מינים בעומק יכולה לסייע בניהול דיג, בהערכת השפעות של פלישות ביולוגיות ובמעקב אחר שינויים עתידיים.

הצורך בהמשך מחקר וניטור לעומק

מעבר לכך, המחקר מדגיש עד כמה הידע שלנו עדיין חלקי. "אנחנו עדיין לא יודעים הרבה ממה שקורה שם למטה", אומר חייקין, "ויש קשר הדוק בין מה שמתרחש בעומק למה שקורה בים הרדוד". המחקר הזה מזכיר שגם בים שנמצא ממש ליד הבית שלנו, יש אזורים שלמים שאנחנו כמעט לא מכירים. לא כי הם רחוקים, אלא כי לא הסתכלנו עליהם מספיק. המשך ניטור שיטתי בעומק, באותן שיטות מדידה, יאפשר להבין טוב יותר איך המערכת הימית משתנה עם הזמן ועם שינוי האקלים.

חייקין מציע גם נקודת מבט אישית. "יופי הוא אחד הדברים הראשונים שמחברים אותנו לטבע", הוא אומר. "וכשאנחנו רואים כמה יפה גם בעומקים שאנחנו לא מגיעים אליהם, זה צעד ראשון לחיבור ולרצון לשמור על הים". אולי דווקא שם, מתחת לפני הים, נמצאת התזכורת החשובה ביותר: כדי להבין באמת את הים, צריך להמשיך להסתכל לעומק ולחקור גם את מה שאינו נגלה מהחוף.