מי שולט בנתונים שלכם? התקיפות האיראניות פוצצו אשליה מסוכנת

בשנים האחרונות התרגל עולם הטכנולוגיה לדבר על הענן כעל מערכת גלובלית, כמעט חסרת גבולות ובעיקר אמורפית, כזו שאין לה באמת נוכחות פיזית. אך במציאות של אי וודאות ביטחונית מתמשכת אותה אנחנו חווים במזרח התיכון של 2026, המציאות הגיאו-פוליטית מאלצת כל עסק בישראל להפנים כי המשכיות עסקית אינה תלויה רק בגיבוי נתונים או בארכיטקטורה מבוזרת.

הבנה זו מחזירה למרכז את השאלה הבסיסית שכל אדם בישראל צריך לשאול את עצמו - היכן נמצאים פיזית הנתונים שלי, מי שולט בהם, והאם חברות וארגונים בהם אני בוטח לשמור על המידע האישי שלי, אכן עושים הכל כדי לשמור עליו באופן מאובטח מספיק?

בשבועות האחרונים, בעיצומה של המלחמה עם איראן, נוכחנו לגלות עד כמה מדובר בנושא שעלול להיות קריטי עבור חברות רבות שרוצות לרכוש את אמון לקוחותיהם, כאשר הפגיעה של כטב"מים בדאטה סנטרים בבחריין ובאיחוד האמירויות ניפצה את האשליה שהענן הוא ישות ללא כתובת פיזית.

כאשר מידע קריטי נשען על תשתיות גלובליות, סוגיות של מיקום פיזי, רגולציה וגישה למידע הופכות לחלק בלתי נפרד מניהול הסיכונים הארגוני. מכאן עולה חשיבותו של מושג שהפך מרכזי בעולם הענן - ריבונות נתונים. מודל זה מבקש להבטיח שהמידע של ארגונים וממשלות נשמר, מאוחסן ומנוהל בתוך גבולות המדינה, תחת רגולציה וחוקים מקומיים ובתשתית המצויה בשליטה מקומית - אלו פרמטרים שמספקים את הערך האמיתי לארגונים אל מול שרתים ורגולציות של מדינות זרות.

עבור ארגונים הפועלים בסביבה גיאו־פוליטית מורכבת, מדובר לא רק בציפייה שמגיעה מהלקוחות ודרישה שמגיעה ממנגנוני הרגולציה, אלא גם בשכבת הגנה נוספת על הפעילות העסקית.

 מהסייבר אל התשתית הפיזית

הדיון סביב אבטחת מידע התמקד במשך שנים בעיקר באיומי סייבר. אך אירועים שונים בשנים האחרונות, וביתר שאת במלחמה הנוכחית, הזכירו כי גם התשתית הפיזית של מערכות המידע היא חלק מהמשוואה. הענן, למרות שמו, אינו ישות מופשטת: הוא נשען על דאטה סנטרים, מערכות חשמל, רשתות תקשורת ותשתיות גיבוי. לכן חוזי שירות בענן (SLA) מקבלים כיום משמעות רחבה יותר.

מעבר לביצועים ולזמינות, ארגונים בוחנים גם היבטים של מיקום הנתונים, שליטה משפטית ועמידות תשתיתית. עבור מגזרים רגישים כמו פיננסים, בריאות ותשתיות קריטיות, המחזיקים בין היתר גם במידע פרטי של הציבור, השיקולים הללו הופכים לחלק בלתי נפרד מניהול הסיכונים הארגוני ובניית האמון הדיגיטלי שלהם בקרב הציבור.

בתגובה למגמה זו, ספקיות ענן גדולות החלו להקים אזורי ענן מקומיים ותשתיות שמאפשרות ריבונות נתונים מלאה. בישראל, לדוגמה, הוקמו בשנים האחרונות מתקני ענן המאפשרים לארגונים להחזיק מידע רגיש בתוך גבולות המדינה, המחויבים לרגולציה המקומית, תוך שילוב עם שירותי ענן גלובליים.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תשתית הענן של אורקל בירושלים - דאטה סנטר תת-קרקעי שתוכנן לעמידות גבוהה במיוחד, עם יתירות במערכות החשמל, הקירור והתקשורת. במילים פשוטות, יתירות פירושה שכפול של מערכות קריטיות כך שגם אם רכיב אחד כושל, רכיב אחר נכנס לפעולה ומונע השבתה. בדאטה סנטרים מתקדמים מדובר לעיתים במספר מקורות חשמל, מערכות קירור מקבילות וקווי תקשורת חלופיים, שנועדו להבטיח רציפות תפעולית גם בתרחישים חריגים.

 אמינות תשתיתית כיתרון עסקי

הדיון סביב ריבונות נתונים נתפס לעיתים כדרישה רגולטורית בלבד. אולם עבור ארגונים רבים הוא הופך בהדרגה גם ליתרון תחרותי. בעולם שבו כל דקת השבתה או דליפת מידע רגיש, עלולות לגרום לנזק משמעותי, היכולת להבטיח ללקוחות ולשותפים כי המידע שלהם נשמר בסביבה יציבה, מאובטחת ונשלטת מקומית, היא חלק מבניית האמון הדיגיטלי.

"איפה הנתונים שלי נשמרים?" זאת שאלה בסיסית שכל אחד מאיתנו צריך לדרוש תשובות עליה מנותן השירות. בעידן שבו הסבב הבא במלחמה נמצא ממש מעבר לפינה והנתונים הם משאב מרכזי, אמינות התשתית שעליה הם נשענים אינה רק עניין טכנולוגי, אלא נכס אסטרטגי לכל ארגון, וגם לנו יש תפקיד לסייע להם להפנים את זה.

הכותבת היא שותפה וראש תחום פתרונות טכנולוגיים של PwC