אינטרנט פרטי: כשאנחנו גולשים ברשת, אנחנו נוטים לדמיין את האינטרנט כ"ענן" ערטילאי או כאותות הנשלחים מלוויינים בחלל. אך המציאות הפיזית של הרשת היא הרבה יותר ארצית, או ליתר דיוק - תת-ימית.
עמוד השדרה של התקשורת הגלובלית מורכב מרשת מסועפת של כבלים סיבים אופטיים (סיבים דקים של זכוכית המעבירים מידע באמצעות פולסים של אור במהירות עצומה, ש"ש) המונחים על קרקעית האוקיינוסים.
בעשור האחרון, התרחש בתשתית הזו שינוי דרמטי: האינטרנט, שהיה פעם מרחב המבוסס על תשתיות ציבוריות ושותפויות של חברות תקשורת לאומיות, הופך במהירות לנכס פרטי של ארבע חברות ענק: גוגל, מטא, אמזון ומיקרוסופט.
המהפכה השקטה על קרקעית הים
עד שנת 2012, ענקיות הטכנולוגיה (הידועות בכינוי "Hyperscalers") היו צרכניות שוליים של תשתיות תת-ימיות, עם פחות מ-10% מהקיבולת העולמית. כיום, הן שולטות ב-71% ממנה. מדובר במהפכה בתשתית הקריטית ביותר של האנושות, שהושלמה בתוך פחות מעשור.
החברות הללו כבר לא מסתפקות בחכירת קווים מחברות תקשורת מסורתיות כמו AT&T או Orange. הן בונות כבלים משלהן. מטא, למשל, מובילה את פרויקט "Waterworth" (ווטרוורת') - השקעה אדירה של 10 מיליארד דולר בכבל שיהיה הארוך ביותר בעולם.
גוגל, מצדה, כבר מחזיקה בבעלות או בשותפות בלמעלה מ-20 כבלים חוצי אוקיינוסים, המחברים בין צפון אמריקה לאירופה ולאפריקה.
המנוע מאחורי ההשתלטות: מהפכת ה-AI
מדוע חברות תוכנה ורשתות חברתיות הופכות לקבלניות תשתיות ימיות? התשובה טמונה בשתי מילים: בינה מלאכותית. אימון מודלים של שפה גדולים (LLMs), כמו אלו המניעים את ChatGPT של OpenAI או ג'מיני של גוגל, דורש כוח מחשוב עצום והעברת נתונים בקנה מידה בלתי נתפס.
כדי לאמן מודל AI, יש צורך להעביר פטבייטים (מיליוני גיגה-בייט) של מידע בין מרכזי נתונים (מתקנים פיזיים המאחסנים אלפי שרתים שבהם נשמר המידע של האינטרנט ומבוצעים חישובי ה-AI, ש"ש) - אותן חוות שרתים ענקיות המפוזרות ברחבי העולם. כדי שהתהליך יהיה יעיל, החברות זקוקות לרוחב פס מקסימלי ולשיהוי מינימלי.
הסבר קצרצר: רוחב פס היא כמות הנתונים שניתן להעביר בשנייה אחת. ככל שהרוחב גדול יותר, המידע זורם מהר יותר. שיהוי הוא הזמן שלוקח לאות לעבור מנקודה א' לנקודה ב'. ביישומי AI וגיימינג, כל מילי-שנייה היא קריטית.
עבור ענקיות הטכנולוגיה, בניית כבל פרטי היא החלטה כלכלית טהורה. בטווח הארוך, זול יותר לבנות ולתחזק אוטוסטרדת נתונים פרטית מאשר לשלם דמי שכירות לחברות צד שלישי.
הפרטת הביטחון הלאומי
היבט נוסף ומעורר מחשבה הוא היחלשותן של הממשלות בתחום זה. כיום, רק 1% מהכבלים התת-ימיים נמצאים בבעלות ממשלתית ישירה. התשתית הזו היא הצינור שדרכו עוברים 95% מהנתונים הבינלאומיים - החל ממיילים אישיים, דרך עסקאות בורסה בשווי טריליוני דולרים, ועד לתקשורת מסווגת בין מדינות.
כאשר התשתית הפיזית של האינטרנט הופכת לפרטית, עולות שאלות קשות לגבי ריבונות. אם מדינה תלויה בכבל של "מטא" כדי לתקשר עם העולם, למי שייכת השליטה על זרימת המידע במקרה של משבר?
בעוד שבעבר האינטרנט נתפס כשירות ציבורי המנוהל על ידי רגולציה בינלאומית, כיום הוא הופך למערכת של "נתיבים פרטיים" המשרתים בראש ובראשונה את הצרכים העסקיים של בעליהם.
אנחנו נמצאים בפתחו של עידן שבו האינטרנט אינו רק מרחב דיגיטלי, אלא נכס נדל"ני תת-ימי בבעלות פרטית. השליטה בכבלים הללו מעניקה לגוגל, מטא, אמזון ומיקרוסופט כוח שאינו רק כלכלי, אלא גאופוליטי.
בעולם שבו המידע הוא הנפט החדש, מי שמחזיק בצינורות הוא השליט האמיתי של המאה ה-21. ההרחקה של גורמים ממשלתיים וציבוריים מהשליטה בתשתית זו היא תהליך שאת השלכותיו המלאות אנו רק מתחילים להבין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו