בתוך קפסולת מתכת צפופה: יש תאריכים שחרוטים בלוח השנה, ויש כאלה שחרוטים בהיסטוריה האנושית. 12 באפריל הוא כזה. ביום הזה, בשנת 1961, טייס סובייטי בן 27 ישב בתוך קפסולת מתכת קטנה, הביט קדימה, ואמר את המשפט שיהפוך לאחד המצוטטים ביותר במאה ה-20: «Поехали!» - "יוצאים לדרך!". השנה, כשחוגגים 65 שנה לרגע ההוא, כדי להבין למה התאריך הזה חשוב כל כך, צריך לחזור לרגע שקדם לגגארין. לא לאדם - לכלבה.
12.04.1961: שיגור ווסטוק 1 לחלל // Space Resources
לייקה: הקורבן הראשון
בנובמבר 1957, חודש בלבד לאחר שיגור הספוטניק הראשון, הנהגת ברית המועצות דרשה "עוד הישג" לרגל יום השנה למהפכה. המדענים נאלצו לבנות את "ספוטניק 2" בפחות מחודש. המשמעות הייתה אכזרית במיוחד. לא יהיה זמן לתכנן מערכת שתחזיר את החללית. מי שישוגר - לא יחזור. לייקה הייתה כלבת רחוב מוסקבאית שנבחרה בשל אופיה השקט ועמידותה. שמה המקורי היה "קודריאבקה" (מתולתלת), ו"לייקה" (נובחת) הוא השם שהעולם הכיר.
בלילה שלפני השיגור, ד"ר ולדימיר יאזדובסקי (1913-1999), רופא צבאי וותיק שהצטרף ב-1948 למכון לרפואת תעופה במוסקבה, שם סייע לסרגיי קורוליוב בניסויים מוקדמים בבעלי חיים בטיסות תת-מסלוליות, לקח אותה לביתו, כדי שתשחק עם ילדיו.
"ככל שחולף הזמן, אני מצטער על כך יותר. לא למדנו מהמשימה הזו מספיק כדי להצדיק את מותה" - אולג גזנקו, בכיר בתוכנית החלל הסובייטית
במשך 45 שנה טענה התעמולה הרשמית שלייקה חיה שבוע בחלל ומתה ללא כאב. האמת נחשפה רק ב-2002. עקב תקלה במערכת בקרת הטמפרטורה, לייקה מתה ככל הנראה מחום קיצוני, בין חמש לשבע שעות לאחר השיגור. היא הספיקה להקיף את כדור הארץ כמה פעמים בלבד.
בלקה וסטרלקה: הניצחון
ב-19 באוגוסט 1960 שוגרה "ספוטניק 5" עם שתי כלבות מעורבות. הן עברו "טירונות קוסמית" שכללה ימים בתאים צרים, חשיפה לרעשי מנוע, צנטריפוגות ותזונת ג'לי חלבוני מתקנים אוטומטיים. לכלבות נתפרו חליפות מגן עם חיישנים רפואיים. בלקה באדום, סטרלקה בירוק. שמותיהן שונו ממקורם ("אלבינה" ו"מרקיזה") לגרסה עממית, לצרכי הנרטיב הלאומי.
המשימה נמשכה 25 שעות ו-17 הקפות. בהקפה הרביעית הפגינה בלקה אי-שקט, ניסתה להשתחרר מהרתמות ונבחה. הרגע הזה הוביל ישירות להחלטה להגביל את הטיסה המאוישת הראשונה, זו של גגארין, להקפה אחת בלבד. ב-20 באוגוסט הן נחתו בשלום ונעשו לסלבריטאיות עולמיות. סטרלקה אף המליטה שישה גורים לאחר מכן, ואחת מהם, פושנקה, ניתנה במתנה לג'קלין קנדי - רגע נדיר של חיוך בשיא המלחמה הקרה.
יורי גגארין: האדם שנבחר להיות סמל
גגארין נולד ב-1934 בכפר קלושינו, בנם של נגר ופועלת רפת. המשפחה שרדה את הכיבוש הנאצי במחילה קטנה באדמה. הרקע הצנוע הפך אותו לסמל מושלם. "האיש הפשוט" שהגיע הכי רחוק שאפשר.
גגארין נבחר מתוך 20 מועמדים לא רק בגלל כישוריו, אלא בזכות כנותו. כשהמהנדס הראשי, סרגיי קורוליוב (1907-1966) שאל את המועמדים על מצבם, כולם ענו שהם מרגישים מצוין. גגארין לבד הודה שיש לו כאב ראש מהאימונים בצנטריפוגה. זה קנה את אמון קורוליוב.
הסוד שהסתירו שנים: לפי כללי הפדרציה הבינלאומית לתעופה (FAI), שיא תעופה מוכר רק אם הטייס נוחת בתוך כלי הטיס. גגארין, כידוע, צנח מהחללית. הסובייטים שיקרו בדיווחים הרשמיים שנים כדי שהשיא יוכר באופן רשמי והאמת הוסתרה עשרות שנים לאחר הטיסה.
ב-12 באפריל 1961, בשעה 09:07, שוגרה "ווסטוק 1". במהלך 108 דקות גגארין ראה את מה שאיש לא ראה לפניו: "השמיים שחורים מאוד, וכדור הארץ כחול. הכל נראה בבירור".
אבל הטיסה לא הסתיימה לגמרי בשלום. במהלך הנחיתה, תא השירות לא התנתק כראוי מתא החזרה, והחללית החלה להסתחרר בפראות בכניסה לאטמוספירה. גגארין שמר על קור רוח עד שהכבלים נשרפו מחיכוך האוויר והתאים נפרדו. הוא צנח מגובה שבעה קילומטרים ונחת בשדה ליד נהר הוולגה. לאישה מקומית שנבהלה לראותו הוא אמר: "אל תפחדי. אני אחד משלך. חזרתי מהחלל".
גגארין הפך לאייקון עולמי בין לילה ונאסר עליו לטוס שוב לחלל, כדי לא לסכן את "הנכס הלאומי". לפי הגרסה הרשמית, הוא נהרג ב-1968 בתאונת מטוס אימונים שגרתית, בגיל 34.
סרגיי פבלוביץ' קורוליוב היה המהנדס הראשי של תוכנית החלל הסובייטית - האיש שעיצב את המרוץ לחלל יותר מכל אדם אחר. הוא עמד מאחורי כמעט כל אבן דרך מרכזית: טיל ה-R-7, ספוטניק 1, שיגורה של לייקה, שיגורן של בלקה וסטרלקה, ובסופו של דבר גם שיגורו של גגארין ב-1961 והליכת החלל של ליאונוב ב-1965. במשך שנים שמרה ברית המועצות על זהותו בסוד מוחלט; הוא נזכר בתקשורת הרשמית רק בשם "המעצב הראשי".
תיאוריות עיקריות סביב מות גגארין (1968)
לאוהבי תיאוריות הקונספירציה, מותו של הסמל הלאומי (בגיל 34 בלבד), עורר וממשיך לעורר שיח ער סביב אפשרויות מותו. בין התיאוריות המוצעות נמצא כמובן רצח פוליטי. חלק טענו שלאוניד ברז'נייב וחברי הנהגה אחרים קינאו בפופולריות העצומה של גגארין, ותיאמו תאונה מבוימת. תיאוריות אחרות טענו שגגארין כלל לא מת, אלא חי תחת שם אחר, לעיתים בכפר נידח ברוסיה, לאחר שביים את מותו מטעמים אישיים.
עוד שמועה עיקשת גרסה כי גגארין לא מת, אלא נעצר ואושפז בסתר במוסד פסיכיאטרי מחוץ למוסקבה, לאחר סכסוך עם גורמים בכירים. אחת התיאוריות המופרכות ביותר, עליה התעקשו יותר מעל שאר התיאוריות ולא לא נמצא שום ביסוס, היא כמובן חטיפת חייזרים.
אם זה לא מספיק, שמועות טענו שגגארין והמדריך שלו, ולדימיר סריוגין, היו שתויים בעת הטיסה שהביאה למותו בטרם עת של האיש הראשון שהגיע לחלל. כאן חשוב לציין כי חקירות רשמיות לא מצאו אלכוהול בדמם.
ולנטינה טרשקובה: הראשונה שטסה - לבד
טרשקובה נולדה ב-1937. אביה נהרג בקרבות פינלנד, והיא עבדה כפועלת טקסטיל תוך שהיא מפתחת תחביב יוצא דופן - צניחה חופשית. כישרון זה הוביל אותה ב-1962 להיבחר מתוך מאות מועמדות לקבוצת הנשים-קוסמונאוטיות הראשונה. טרשקובה לא הייתה טייסת מקצועית. בניגוד לכל הגברים שנבחרו, היא הגיעה ישירות מהמפעל ומחוג צניחה חובבני.
זה הפך את הבחירה בה לאמירה פוליטית מכוונת, אבל גם, בהיעדר מונח מתאים יותר, לניסוי בבני אדם: האם גוף שלא עבר הכשרה צבאית יכול לשרוד?
ב-16 ביוני 1963, תחת שם הקוד "צ'איקה" (שחף), היא שוגרה ב"ווסטוק 6". בתוך 70 שעות ו-50 דקות, הקיפה טרשקובה את כדור הארץ 48 פעמים - יותר זמן מכל האסטרונאוטים האמריקנים של תוכנית "מרקורי" גם יחד, עד לאותו רגע.
הטיסה ההיסטורית הזו לוותה בדרמה שהוסתרה שנים. טעות בתוכנת הניווט גרמה לחללית להתרחק מכדור הארץ בכל פעם שהופעלה מערכת הנחיתה - ההפך הגמור מהנדרש. טרשקובה זיהתה את התקלה, העבירה נתונים לתחנת הקרקע, וקיבלה בחזרה קוד מתוקן. הנחיתה עצמה הייתה קשה: רוחות חזקות כמעט השליכו אותה לאגם, והיא נחתה עם חבלות בפנים מהקסדה.
עד היום, ולנטינה טרשקובה היא האישה היחידה בהיסטוריה שביצעה משימת חלל סולו, ללא צוות. אחרי טיסתה, לא שוגרה אישה סובייטית נוספת לחלל במשך 19 שנה. טרשקובה הפכה לדיפלומטית ולסמל, אך לא לטייסת. יש שטענו שהתוכנית הסובייטית השתמשה בה כמהלך יחסי ציבור חד-פעמי ולא כפתיחה של דלת אמיתית לנשים.
עוד גיבורים שסדקו את השמיים
גרמן טיטוב 1961 - היממה הראשונה בחלל. הגיבוי של גגארין רשם שיא משל עצמו. טיטוב הוא האדם הצעיר ביותר שטס לחלל (בן 25 בלבד) והראשון שבילה יממה שלמה בחלל. טיטוב הוא זה שיזם את ייסוד יום הקוסמונאוטים ב-1962.
אלכסיי ליאונוב: 1965 - הליכת החלל הראשונה. יצא מהחללית "ווסחוד 2" לריק המוחלט - הראשון בהיסטוריה האנושית. כשניסה לחזור, חליפת החלל שלו התנפחה עקב הפרשי לחצים והוא לא הצליח להיכנס פנימה. ליאונוב שחרר לחץ מהחליפה באופן ידני ומסוכן. בשניות האחרונות ממש השתחל בחזרה לתוך החללית. בנחיתה, נאלץ ליאונוב לנחות ידנית ביערות סיביר ולחכות יומיים לחילוץ, בקור של 30 מעלות מתחת לאפס.
ולדימיר קומרוב 1967 - הקורבן האנושי הראשון. קומרוב היה אחד הטייסים המיומנים ביותר, וידע על הליקויים ב"סויוז 1". אך לפי עדויות, הוא לא ביטל את המשימה וזאת כדי להגן על גגארין (הגיבוי שלו). קומרוב נהרג בהתרסקות עקב כשל במצנחים, מה שהעניק לו תואר מפוקפק ביותר והפך אותו לקורבן האנושי הראשון של המרוץ לחלל.
דז'ניבקוב וסביניך 1985 - מבצע סאליוט 7. שני קוסמונאוטים, ולדימיר דז'ניבקוב וויקטור סביניך, נשלחו לחלל במשימה שנחשבה בלתי אפשרית: עגינה ידנית בתחנת חלל "מתה" ומסתחררת, ללא אותות. השניים הצליחו להחזיר את תחנת החלל לפעולה. עד היום, המשימה נחשבת לאחד מרגעי הגבורה הגדולים של תוכנית החלל הסובייטית.
ולרי פוליאקוב 1994 - שיא הסיבולת. פוליאקוב קבע שיא שלא נשבר עד היום: 437 ימים ברציפות בחלל, בתחנת "מיר". פוליאקוב לא עשה זאת לשם התהילה, אלא כדי להוכיח שהגוף האנושי יכול לשרוד את משך הזמן הנדרש לטיסה למאדים. כשנחת, יצא מהקפסולה בכוחות עצמו.
הנשים שהמשיכו את המסלול
1984: סבטלנה סביצקאיה - האישה הראשונה שביצעה הליכת חלל. יותר משלוש שעות של ריתוך וחיתוך מתכת מחוץ לתחנת "סאליוט 7", בחוסר משקל מוחלט.
1994: ילנה קונדקובה - שהתה 169 ימים רצופים בתחנת "מיר". שיא עולמי לאישה באותה תקופה, שהוכיח כי נשים מסתגלות לשהייה ממושכת בחוסר משקל בדיוק כפי שגברים.
2014: ילנה סרובה - הקוסמונאוטית הרוסיה הראשונה בתחנת החלל הבינלאומית (ISS), לאחר הפסקה של 17 שנה. כששאלו אותה בראיון כיצד מסדרת שיער בחלל, ענתה שהיא שם כדי לעבוד - כמו כל עמיתיה.
2022: אנה קיקינה - הקוסמונאוטית הרוסיה הפעילה היחידה כיום. בשיא מתיחות פוליטית, היא טסה על חללית Crew Dragon של SpaceX, אזרחית רוסיה הראשונה שעשתה זאת, וסימלה שיתוף פעולה שגבולות גיאוגרפיים לא בולמים.
65 שנים: מה נותר
מה שהתחיל כמירוץ בין שתי מעצמות הפך לפרק משותף של האנושות. האו"ם הכיר בכך ב-2011. המדע הוסיף עוד שכבה. וב-2002, כשהאמת על מות לייקה נחשפה, הדיון שהתעורר שינה את כללי מחקר בעלי החיים בניסויים.
מאחורי כל טיל עצום עמדו יצורים חיים - לייקה, גגארין, טרשקובה, ליאונוב. אנשים שהיו מוכנים לעצום עיניים ולהגיד לעולם: יוצאים לדרך.
יום הקוסמונאוטים הוא יום של גאווה היסטורית. הוא גם יום של ענווה ומזכיר לנו, למקרה ששכחנו, שהמרחק בין הארץ לשמיים נמדד לא רק בקילומטרים, אלא גם בכנות מספיקה להודות שיש לך כאב ראש.
