ה"חור השחור" של התעשייה: הפטנטים שנשכחו - והפכו לזהב

כשיוסי רון ראה לראשונה את הטכנולוגיה שפותחה באוניברסיטת תל אביב, תהליך כימי חדשני שמאפשר להפיק מימן נקי מגז טבעי ללא פליטות, הוא לא ראה רק עוד פטנט אקדמי מבטיח. הוא ראה פתרון ל"חור שחור" שהיה צרוב אצלו מהשנים שבהן הוביל מהלכי דה-קרבוניזציה בתעשייה.

רון, לשעבר סמנכ"ל האנרגיה והפרויקטים האסטרטגיים בכיל, עסק אז בשאלה איך מפחיתים את השימוש בדלקים מזהמים במתקנים תעשייתיים גדולים, בין היתר באמצעות מעבר למימן, שנחשב לדלק נקי, אך נתקל פעם אחר פעם באותה מגבלה: הרצון היה קיים, אבל לא הייתה בתעשייה שיטה בשלה להפיק מימן באופן כלכלי.

"כשראיתי את הטכנולוגיה במעבדה, מיד נפלו לי כל האסימונים", הוא מספר. "אצלי בראש היו צרובות כל הבעיות שקשורות לשימוש במימן, והטכנולוגיה הזאת עושה 'וי' על כל מה שצריך כדי להיכנס לתעשייה. זה הדליק אותי. ידעתי שיש פה משהו מיוחד".

כך נולדה PyroH2, חברה שהוקמה לפני כשנה סביב טכנולוגיה לייצור מימן מגז טבעי בלי פליטות של פחמן דו-חמצני: במקום שהפחמן ייפלט לאוויר, הוא מתגבש למוצק בדמות גרפיט - חומר בעל ערך תעשייתי משל עצמו.

זה היה רגע של זיהוי. לא רק של פוטנציאל מדעי, אלא של התאמה כמעט מושלמת בין פטנט לבין צורך. "לקחתי על עצמי לקדם את זה ולעשות מהמעמדה ביזנס", הוא אומר. בתוך המשפט הזה מסתתר המעבר הקריטי: מהרגע שבו רעיון קיים על הנייר, לרגע שבו מישהו מחליט לקחת עליו אחריות ולבנות סביבו חברה.

כשפטנט פוגש יזם

אבל המפגש הזה, בין המצאה באקדמיה ליזם בתעשייה, אינו קורה במקרה. הוא תוצר של תהליך שיטתי יותר, כזה שמנסה לפתור בעיה רחבה הרבה יותר: הפער שבין קניין רוחני אקדמי לבין שוק.

יעל וייס-זילברמן, סמנכ"לית הפיתוח העסקי ב-NetZero Tech Ventures, מתארת את הפער הזה כמעט כהבדל בין שני עולמות שפועלים לפי היגיון אחר. "באקדמיה, קניין רוחני נולד בצורה מאוד הפוכה מאיך שהוא נולד בחברות", היא אומרת.

"בחברות החדשנות באה כדי לענות על צורך. באקדמיה המוטיבציה היא אחרת: חופש אקדמי, רצון לפרוץ דרך מדעית. מפתחים קודם כל משהו מיוחד, ורק אחר כך אולי שואלים אם הוא פותר בעיה ואם יש לו שוק".

וכאן, לדבריה, מתחילה הבעיה, אבל גם ההזדמנות. "אנחנו רואים הרבה מאוד חוקרים שמפתחים תגליות משמעותיות, אבל זה לאו דווקא פוגש צורך בשוק, או שיש לזה היתכנות כלכלית. אז נדרש חיבור בין מחקר ליזם, מישהו שיודע איך לקחת את זה קדימה, עם מי לדבר, ואיך לבדוק אם זה באמת עונה לצרכים".

NetZero פועלת בדיוק בנקודה הזו: סורקת טכנולוגיות באקדמיה, מבצעת להן ניתוח טכנו-כלכלי, בודקת את התגובה של שוק היעד, ואז, במקרים שבהם יש פוטנציאל, בונה סביבן חברה. לא רק משקיעה, אלא יוצרת את החיבור עצמו.

"הרבה פעמים אין אב-טיפוס, אין מוצר, ואין יזם", אומרת וייס-זילברמן. "זה הפער שאנחנו מגשרים עליו. אנחנו מביאים את היזם המתאים לטכנולוגיה". המודל הזה, המכונה Venture Creation, מתאר תהליך שבו הקרן אינה רק מממנת חברות קיימות, אלא יוצרת אותן מאפס, סביב קניין רוחני אקדמי, צוות וצרכי שוק.

במקרה של PyroH2, היא אומרת, החיבור היה כמעט מיידי. "כשראינו את הדרך לייצר מימן וגרפיט מגז טבעי, נפתחו לנו העיניים. הבנו שיש כאן משהו שיכול להפוך לחברה אמיתית בתחום של מימן ללא פליטות. עשינו ולידציה טכנולוגית ועסקית - ואז מצאנו את יוסי. מישהו עם ניסיון עמוק בתעשייה, שיכול לקחת את זה קדימה".

גרפיט שמסבסד מימן

רק אחרי שמבינים את התהליך הזה, אפשר לחזור אל הסיפור של רון - ולהבין למה בדיוק הוא ראה שם משהו שאחרים אולי לא היו מזהים מיד.

הטכנולוגיה שעליה מבוססת PyroH2 - שפותחה על ידי פרופ' בריאן רוזן (כיום המדען הראשי של משרד האנרגיה) - מציעה דרך לייצר מימן מגז טבעי בלי פליטות של פחמן דו-חמצני. במקום שהפחמן ייפלט לאוויר, הוא מתגבש למוצק - גרפיט - חומר בעל ערך תעשייתי. מבחינת רון, זהו בדיוק סוג הפתרון שהתעשייה מחפשת אך מתקשה למצוא.

בפתרון של PyroH2, הפחמן לא רק שאינו נפלט והופך למוצק, תוצר הלוואי הזה, גרפיט, הוא בעל ערך כלכלי שמכניס היגיון עסקי למשוואה. החברה אוספת את הגרפיט ומוכרת אותו ליישומים שונים בתעשייה - סוללות, צבעים ולובריקנטים - וכך מייצרת מקור הכנסה שמסייע לממן את ייצור המימן ולאפשר להציע אותו ללקוח הקצה במחיר תחרותי. 

"90% מהגרפיט מיוצר היום בסין, וזו בעיה אסטרטגית. ככה אנחנו פותרים שני ציפורים במכה אחת", אומר רון.

לצד זאת, הטכנולוגיה נותנת מענה גם לאחד החסמים המוכרים של כלכלת המימן - השינוע. במקום להוביל מימן למרחקים בעלויות גבוהות, המערכת מיועדת לייצר אותו ישירות באתרי התעשייה, תוך שימוש בתשתיות הגז הקיימות. "הפתרון של כלכלת המימן הוא לייצר אותו בנקודת הצריכה".

הדור הראשון של המערכת, שמשמש לצורך ולידציה טכנולוגית ועסקית, מייצר חצי קילו מימן ביום. "בשנים הקרובות נגדיל את התפוקה של המערכת, עד לקנה מידה תעשייתי של מאות קילוגרמים ביום".

לפצח את השיריון של האבולוציה

אבל הסיפור של יוסי רון הוא רק צד אחד של המשוואה. בצד השני נמצאים החוקרים - אלה שמייצרים את הקניין הרוחני מלכתחילה, לעיתים בלי שום כוונה להפוך אותו לחברה.

פרופ' יכין כהן, פרופסור אמריטוס מהטכניון ומי שעומד מאחורי החברה בהקמה PlantyFuel, מתאר נקודת מוצא שונה לחלוטין. "אצלי זה תמיד מגיע מסקרנות מדעית", הוא אומר. "עניין אותי תאית, הפולימר הכי ותיק בעולם, להבין למה המבנה שלה כל כך חזק".

מתוך המחקר הזה נולדה גם אפשרות יישומית: דרך פשוטה יחסית לטפל בפסולת חקלאית, כך שניתן יהיה לפרק את התאית לסוכר, וממנו להפיק אתנול - דלק נוזלי המשמש בין היתר כתוסף לבנזין וכחומר גלם בתעשייה הכימית. כיום, חלק גדול מהאתנול מיוצר מגידולי מזון כמו תירס - דבר שבא על חשבון מזון לבני אדם ולבעלי חיים, ולכן גובר החיפוש אחר דרכים להפיק אותו מפסולת חקלאית במקום ממזון.

"גילינו שיש דרך פשוטה מאוד לעשות את הטיפול הראשוני - בלי תנאים קיצוניים ובלי כימיקלים אגרסיביים", הוא מסביר.

"אנחנו עוד רק בתחילת הדרך, אבל זה פרק חדש ומסעיר בקריירה שלי, שונה מאוד מהעולם האקדמי. המשפחה שלי רואה כמה אני מדבר על זה וכמה זה מעסיק אותי".

כהן מעוניין להשתלב בחברה שמתהווה, אך גם מביט על התהליך בפיכחון: "מדענים הם לא בהכרח מנהלים טובים. אני יודע מה אני יודע לתרום - הייתי רוצה להיות המדען של החברה, כזה שמלווה את הפרויקט ותורם מהידע והניסיון".

רק פטנטים ספורים מבשילים לחברה מסחרית

החוויה האישית הזו, של מעבר מעולם המחקר לעולם היזמות, משקפת פער רחב יותר שמאפיין את האקדמיה כולה. "יש המון רעיונות באקדמיה", אומר כהן. "אבל החיים באקדמיה שונים, ויש פער בין הדחף המדעי לעולם התעשייתי".

הנתונים ממחישים עד כמה הפער הזה עמוק: רק כ-15% עד 25% מההמצאות האקדמיות שמוגנות בפטנט מגיעות לשלב של רישוי מסחרי, ופחות מ-5% מהן הופכות למוצרים שמייצרים הכנסות משמעותיות. בתחומי הדיפ-טק, האנרגיה והאקלים - שם נדרשות השקעות כבדות וזמני פיתוח ארוכים - שיעורי ההבשלה נמוכים אף יותר.

וייס-זילברמן רואה בפער הזה לא רק בעיה, אלא גם הזדמנות. "יש גם הזדמנות וגם הכרח לפנות לעולמות הדיפ-טק", היא אומרת.

"היזמים מבינים שגל הצמיחה הבא יהיה שם, אבל זה דורש סט כלים אחר לגמרי - קצב עבודה אחר, משקיעים אחרים, ושאלות אחרות לגמרי". חלק מהאתגר הוא גם עומק הבדיקה הנדרש: "לא תמיד יש את הקיבולת למצות את החקירה של ההיתכנות הטכנולוגית והעסקית של כל רעיון".

לדבריה, הפוטנציאל כבר קיים, השאלה היא מי יידע לממש אותו. "יש פה פוטנציאל עצום באקדמיה", היא אומרת. "האתגר הוא לדעת לקחת את הרעיונות האלה, לבדוק אותם לעומק, ולבנות סביבם את הדרך הנכונה לשוק".