האלגוריתם שבחזית: כך הפך ה-AI לשחקן המכריע במלחמה מול איראן

מהאנליסט למפעיל: מלחמת איראן הנוכחית תיזכר כנראה בראש ובראשונה כנקודת המפנה שבה הבינה המלאכותית (AI) הפכה מכלי עזר לניתוח מודיעיני פסיבי לגורם פעיל ודומיננטי בניהול הלחימה. אם בעבר ה-AI שימשה בעיקר לחיבור נקודות במידע רב שנאסף חודשים מראש, הרי שהיום המערכות המבצעיות נדרשות להגיב תוך שברירי שנייה - בחזית הדיגיטלית ובחזית הפיזית כאחד.

הבוטים כבר לא רק מדברים

בזירת הסייבר, המערכה כבר מזמן אינה אנושית בלבד. חברת הסייבר אימפרבה (Imperva) פרסמה השבוע דו"ח נתונים החושף את עוצמת המערכה הדיגיטלית המלווה את המתיחות הביטחונית מול איראן. הדו"ח מציג תמונה של "גשם דיגיטלי", כאשר עיקר המתקפות הופנו למגזר השירותים הפיננסיים במטרה לייצר שיבוש כלכלי ותודעתי בקרב הציבור הישראלי.

על פי הנתונים, ב-2 במרץ נרשם שיא של 1.2 מיליון בקשות בשנייה (RPS) במתקפת DDoS עוצמתית - מצב המדמה ניסיון של כל תושבי גוש דן להיכנס בו-זמנית לאתר הבנק שלהם כדי להשביתו. עוד חושף הדו"ח "קואליציית סייבר" גלובלית המשלבת קבוצות מהודו, אינדונזיה וברזיל יחד עם קבוצות פרו-רוסיות ופרו-איראניות שהכריזו מלחמה נגד "הציר הישראלי-אמריקני".

נדב אביטל, ראש קבוצת מחקר איומים בחברת אימפרבה-תאלס, מסביר כיצד הנתונים הללו מתחברים למהפכת ה-AI: "המערכה הדיגיטלית הפכה בשנים האחרונות לזירת לחימה מרכזית לא פחות מהמרחב הפיזי. לפי נתונים שפורסמו בדו"חות של אימפרבה, ארגונים מתמודדים עם מאות מיליוני ואף מיליארדי בקשות תקיפה בחודש, כאשר חלק משמעותי מהתעבורה ברשת כיום אינו אנושי אלא מגיע מבוטים - חלקם זדוניים".

במהלך תקופות מתוחות, כמו עימותים אזוריים, ניתן לראות קפיצות חדות בניסיונות תקיפה, במיוחד נגד תשתיות קריטיות, מערכות פיננסיות ואתרי ממשלה. המשמעות היא שהגבול בין חזית לעורף מיטשטש: כל ארגון שמחובר לאינטרנט הופך לחלק מהמערכה.

במקביל, הבינה המלאכותית משנה את חוקי המשחק. "אם בעבר מערכות אבטחה ניתחו אירועים בדיעבד או סיפקו התרעות, כיום אנו רואים מעבר ליכולות אקטיביות, מערכות שמסוגלות לקבל החלטות בזמן אמת, לחסום תוקפים, ולשנות מדיניות גישה ואף להפעיל מנגנוני הגנה אדפטיביים ללא התערבות אנושית", אומר אביטל.

גם בצד התוקף חל שינוי דרמטי: "שימוש ב-AI מאפשר יצירת מתקפות מותאמות אישית בקנה מידה רחב, עקיפה מהירה של מנגנוני הגנה, ואוטומציה של גילוי חולשות - מה שמוביל לעלייה בכמות ובתחכום ההתקפות. השלב הבא, שכבר מתחיל להתממש, הוא מעבר ל-AI סוכני (Agentic AI) שמבצע פעולות באופן עצמאי כחלק משרשרת משימות. בעולם כזה, גם ההגנה וגם ההתקפה הופכות לאוטונומיות: סוכנים דיגיטליים יכולים לנהל חקירה, לנצל חולשות ולהתקדם ברשת ללא מגע יד אדם או מנגד, לזהות אנומליות, לנתח הקשר עסקי ולבלום מתקפה עוד לפני שנגרם נזק. המשמעות האסטרטגית ברורה: מי שישלוט ביכולות ה-AI המבצעיות יקבע את מאזן הכוחות בזירה הדיגיטלית".

חוסן מוכח ולא הנחת יסוד

כדי להתמודד עם עוצמת המתקפות הללו, נדרש שינוי תפיסתי באופן שבו ארגונים בוחנים את המוכנות שלהם. אייל רחימי, סמנכ"ל פיתוח ב-Mazebolt, מדגיש את הצורך במעבר לבדיקה מתמדת: "האירועים האחרונים ממחישים עד כמה מתקפות DDoS הפכו לכלי לחימה מרכזי בעימותים מודרניים, אך כזה שפועל לשני הכיוונים. ארגונים בישראל, בארה״ב ובמדינות נוספות חשופים כיום למתקפות תגמול רחבות היקף, לא רק בעוצמתן אלא גם ברמת התחכום שלהן. האתגר כבר אינו נמדד רק בכמות התעבורה הזדונית, כפי שהיה בעבר, אלא ביכולת של מתקפות מבוססות AI להתאים את עצמן בזמן אמת, לאתר פגיעויות, לעקוף מנגנוני הגנה ולהפעיל לחץ מתמשך על מערכות קריטיות".

בעולם שבו גם ההתקפה וגם ההגנה הופכות לאוטונומיות יותר, חוסן אינו יכול להישאר הנחת יסוד, הוא חייב להיות מוכח. "המשמעות היא מעבר מגישה תגובתית לגישה פרואקטיבית", אומר רחימי. "זיהוי מתמיד של חולשות, המתאפשר כיום בזכות יכולות לבדיקת פגיעויות DDoS ללא הפרעה, וטיפול בהן לפני שהתוקפים מנצלים אותן. יכולות אלו משמשות ארגונים ממשלתיים ופרטיים כאחד, והן תנאי בסיסי להתמודדות עם זירת סייבר שבה ה-AI כבר פועל כשחקן מבצעי לכל דבר".

האם אנחנו סומכים על המכונה?

למרות היכולות הטכנולוגיות, במוקד קבלת ההחלטות עדיין עומד האדם, ושם נוצר מתח קוגניטיבי חדש. ד"ר נירית גביש, ראש המחלקה להנדסת תעשייה וניהול במכללה האקדמית להנדסה בראודה וחוקרת עולמות ה-AI והמטאוורס, מסבירה את המורכבות בשיתוף הפעולה הזה.

"לאדם שמקבל החלטות ביחד עם טכנולוגיה יש יכולות מועצמות", היא אומרת. "זה חשוב בייחוד כאשר מקבלים החלטות קריטיות בזמן אמת במצב של מלחמה והגנה על העורף, כמו האם להוציא מיירט ואיזה. לכאורה אפשר לשלב את הידע המצטבר והאינטואיציה של האדם יחד עם החוזקות של הטכנולוגיה כדי לקבל החלטה מיטבית, אולם לעיתים השילוב בין האדם לטכנולוגיה הופך לנטל קוגניטיבי שמעכב החלטות גורליות. המשתמש לא תמיד יודע עד כמה כדאי לסמוך על הטכנולוגיה ולהאמין לה והוא נוטה ליפול להטיות קוגניטיביות, שמשפיעות על האופן בו האדם מקבל את ההחלטות ביחד עם הטכנולוגיה ומונעות שיקול דעת רציונלי". 

למשל, הטיית הסטטוס-קוו, שגורמת לכך שמשתמשים נוטים להמשיך עם אותו כיוון שהם רגילים אליו ולא לשנות את האופן שבו הם פועלים. "כך משתמשים שעד כה החליטו לגבי היירוט ללא עזרה טכנולוגית יתקשו לקבל את עזרת הטכנולוגיה גם אם היא יכולה לשדרג את הביצועים שלהם", מסבירה גביש.

"הטיה נוספת היא אפקט העלויות השקועות, שגורם לכך שמשתמשים ימשיכו לדבוק בהחלטה קודמת שקיבלו גם אם הם נוכחים לדעת שהיא החלטה שגוייה ובאופן רציונלי עדיף לשנות אותה, משום שהם רוצים להפחית את ההרגשה הלא נוחה שלהם של הפסד בעבר בגלל ההחלטה השגויה. לדוגמה, אם משתמש נקט בקו החלטה מסויים לגבי יירוטים, גם אם יווכח לדעת ששגה הוא לא תמיד ישנה את ההחלטה לפעמים הבאות. קשה מאוד לנטרל הטיות קוגניטיביות, אבל טכנולוגיה שמסבירה את השיקולים שלה בצורה שמובנת למשתמש יכולה לסייע ביצירת שיתוף פעולה טוב יותר".