האם קשה יותר ליירט טילים מלבנון מאשר באיראן? בדקנו

מערכת ההגנה האווירית של ישראל היא רב שכבתית, והיא מיועדת להתמודד עם מגוון רחב של איומים אוויריים מכלל הזירות. נהוג לחלק את מערכות ההגנה לשכבות שונות, כאשר כל אחת מהן מיועדת לטפל באיומים שונים.

בשכבה הגבוהה ביותר נמצאת מערכת חץ 3 - מערכת שמשגרת מיירט דו שלבי אל מחוץ לאטמוספירה, שם הוא מנסה להשמיד את האיום. מדובר על טווח של אלפי קילומטרים, רחוק מהיעד, ואם הוא לא עובד אז יש את חץ 2. מטרת המיירטים של המערכת הזו היא ליירט טילים בליסטיים ארוכי טווח בתוך האטמוספירה, בטווחים של עד 1,500 קילומטרים.

השכבה האמצעית כוללת את הקלע דוד - מיירט טילים וטילי שיוט בטווח בינוני וכן איומים כבדים יחסים בגובה של בין 15 ל-70 קילומטרים. שלוש המערכות הללו, לצד מטוסי חיל האוויר שלעיתים משתתפים במשימת ההגנה ומיירטים איומים בעצמם, מיירטים את הטילים מאיראן - על כן, נראה בציבור שהטילים הללו רחוקים, ומיורטים במדינות סמוכות.

המרחק האדיר הוא גם הסיבה שעל פי רוב, בפיקוד העורף מצליחים לעדכן טרם הגעת הטיל ארצה באמצעות ההתרעה המקדימה בעלת הצליל הצורם.

בטווחים הקרובים יותר יש לנו את כיפת הברזל המוכרת, אשר מיירטת רקטות וטילים קצרי טווח בגבהים של עד 15 קילומטרים. זוהי מערכת ההגנה האווירית המוכרת לציבור הישראלי אולי יותר מכולן, בשל העובדה שבה השתמש צה"ל במשך שנים נגד האיומים מרצועת עזה וכן מלבנון.

בשל המרחק הקצר מזמן השיגור ועד לנפילה הפוטנציאלית של הטילים הללו, בצה"ל לא מעדכנים לפני שיגור ומפעילים התרעה ברגע שהאיום מזוהה (בטווחים של עד דקה וחצי, כמו שמוכר לנו).

מערכת נוספת היא אור איתן, כזו שמבוססת על לייזר והיא אמורה להגן על שמי ישראל מפני איום רקטי ואיום טילים בטווחים קצרים, וכן מפני כלי טיס עוינים.

לצד כל אלה נמנות המערכות הפרוסות על כלי חיל הים, שמצליחות ליירט איומים אף הן. לצדן, מערכות ההגנה האמריקניות שנפרסו באזורינו, וביניהן ספינות מלחמה, משחתת טילים ונושאת מטוסים - וכן סוללות הגנה מסוג ת'אאד ופטריוט, שמגנות בין היתר על הבסיסים האמריקאיים במזרח התיכון.