מחזיקים מספר עמודים פתוחים בדפדפן על מסך המחשב שלכם? ובכן אתם פוגעים משמעותית ביכולת הריכוז והקשב. כך מסביר חוקר המוח והזיכרון איתי עניאל, דוקטורנט באוניברסיטת בר אילן.
החוקר מסביר כי "עבור רובנו, הכרטיסיות הללו הן מה שחוקרים מכנים כיום "המדף הדיגיטלי". אנחנו מניחים על "המדף הזה" מידע במטרה לא לשכוח, ופותחים עוד ועוד טאבים מתוך אשליה שהכרטיסיות הפתוחות יסייעו לנו לזכור כמות גדולה של מידע.
אך האמת המדעית, כפי שעולה ממקבץ של מחקרים פורצי דרך מהשנים האחרונות הפוכה לגמרי: "המדף" הזה ממש לא עוזר לזיכרון ויותר מזה, הוא פוגע בקשב שלנו".
כשהוא מסביר את האפקט הייחודי שפוגע בריכוז ולא מסייע לנו כלל מציין החוקר כי "השורשים של הבעיה הזו עמוקים משנדמה לנו. כבר לפני כמאה שנה, ב-1927, התגלה אפקט זייגרניק, ונודע לנו שהמוח האנושי מתוכנת "לסגור מעגלים". המוח שלנו שומר על רמת עוררות וסטרס סביב משימות שלא הושלמו, ונוטה לזכור אותן הרבה יותר מאשר משימות שהסתיימו".
המידע הזה לא נחשב עד לאחרונה לכזה שיש לו קשר לעמוד הבית ולגלישה שלנו ברשת אך בעקבות מחקרים מהשנים האחרונות התברר "הקשר הישיר בין התגלית ההיסטורית הזו לבין הרגלי הגלישה שלנו. שורה של מחקרים חדשים הוכיחו כי כל טאב פתוח הוא למעשה "לולאה פתוחה" שהמוח מסרב לשחרר. המוח משקיע אנרגיה עצומה ב"תחזוקה" של המשימות הללו ברקע כדי לא לשכוח אותן, מה שיוצר עומס מנטלי סמוי ושוחק את משאבי הריכוז המיועדים למשימה הנוכחית".
החוקר הוסיף כי "המחיר של אותם מעגלים פתוחים מתבטא במה שנקרא במחקרים "שאריות קשב". המחקרים הוכיחו שהמוח האנושי לא מסוגל לבצע מעבר "נקי" ממשימה למשימה. כאשר אתם עוברים מכתיבת מייל בכרטיסייה אחת להצצה בחדשות בכרטיסייה אחרת, חלק מהמשאבים הקוגניטיביים שלכם נותר "תקוע" במשימה הקודמת".
איתי עניאל מוסיף ומסביר כי "התוצאה, באופן לא מפתיע, היא ירידה דרמטית בביצועים. הראש שלכם לא באמת מרוכז בחדשות שעברתם לקרוא. הוא עדיין מעבד את ניסוח המייל שהשארתם פתוח ברקע".
יתרה מכך, רבים מאיתנו מתגאים, שלא נאמר מתרברבים ביכולת ה"מולטיטאסקינג" שלנו, אך מחקר נוסף ניפץ את המיתוס הזה ומצא שאנשים המשתמשים במספר רב של מקורות מידע בו זמנית הם למעשה פחות יעילים. הם מתקשים לסנן מידע לא רלוונטי ואיטיים יותר במעבר בין משימות וכתוצאה מכך המוח "מתרגל" להיות במצב של הסחת דעת מתמדת ואף פעם לא מפוקס בדבר אחד.
"ככל שאנו חושפים את עצמנו ליותר גירויים במקביל, אנו פוגעים בזיכרון העבודה שלנו, אותו "מרחב עבודה" קריטי במוח שמאפשר לנו לקלוט מידע חדש ולעבד אותו בצורה איכותית" מסביר החוקר.
למעשה המחקרים החדשים מהשנים האחרונות חשפו כי העומס הדיגיטלי החדש הביא איתו מושגים חדשים כמו "חוב תשומת לב" ו"לחץ כרטיסיות". במחקר אחר התגלה כי העומס הוויזואלי של הכרטיסיות גורם לתחושות אשמה וחרדה. יתרה מכך, מחקר מהשנה האחרונה חשף פרדוקס: אנחנו משאירים טאבים פתוחים כדי לחסוך זמן, אך בפועל מבזבזים זמן רב יותר בניסיון לאתר את הכרטיסייה הנכונה בתוך העומס מאשר היה לוקח לנו פשוט לחפש את המידע מחדש.
ההוכחה לכך שהגענו לקצה גבול היכולת שלנו היא הפיתוחים האחרונים בתחום הבינה המלאכותית בשנה האחרונה. חוקרים עובדים כעת על מערכות AI שתפקידן היחיד הוא לעזור לנו להחליט אילו כרטיסיות לסגור. הצורך בכלי עזר שינהל עבורנו את הקשב הוא דגל אדום בוהק לכולנו: אנחנו פשוט מוצפים ביותר מדי מידע.
בסיכום דבריו מסביר החוקר ומזהיר כי "כדי לשמור על זיכרון חד וריכוז גבוה, עלינו להפסיק להשתמש בדפדפן כ"כרטיס זיכרון חיצוני".
ישנן פעולות שניתן לבצע כגון הגבלת מספר הכרטיסיות המקסימלי ל-5 לכל היותר, וסגירת כרטיסיה קיימת ("מעגל פתוח") כדי לפתוח אחת חדשה ולעבור למשימה הבאה. בסוף היום, חשוב לתת למוח את ה"אישור" המיוחל לסגור את כל המעגלים, שהם בעצם כל הכרטיסיות הפתוחות במחשב ולצאת למנוחה אמיתית ונטולת דאגות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו