OpenAI הודיעה הלילה (בין שני לשלישי) על הצטרפות עובד חדש לשורותיה - המפתח האוסטרי פיטר שטיינברגר. שטיינברגר אינו מנכ"ל של סטארט-אפ נוצץ בעמק הסיליקון, ולא חוקר AI מפורסם, אלא מהנדס תוכנה מאוסטריה עם רקורד מקצועי כמעט "אפור". ובכל זאת, ייתכן שמדובר באחד הגיוסים המשמעותיים ביותר בתעשייה השנה.
שטיינברגר הוא האיש מאחורי OpenClaw - פרויקט קוד פתוח קטן יחסית שהפך בתוך שבועות לאחת התופעות המדוברות בעולם ה-AI. במקום עוד צ’אטבוט משוכלל, הוא הציג משהו אחר: בינה מלאכותית שלא רק מדברת, אלא פועלת.
במסגרת ההסכם מצטרף שטיינברגר ל-OpenAI כעובד מן המניין, בעוד הפרויקט עצמו מועבר לקרן עצמאית ויישאר קוד פתוח. תנאי העסקתו לא פורסמו, אך לנוכח סכומי העתק בתחרות על טאלנטים בתחום הבינה המלאכותית, ניתן להניח כי הוא מתוגמל בהתאם.
מנכ"ל OpenAI סם אלטמן כתב כי הוא מצפה ששטיינברגר "יעזור לבנות את הדור הבא של סוכנים אישיים". שטיינברגר עצמו הדגיש שהמטרה היא שהפרויקט "יישאר פתוח ונגיש לקהילה". מאחורי ההצהרות מסתתרת הכרה רחבה יותר: הקרב הבא בעולם הבינה המלאכותית כבר לא יהיה על איכות התשובות, אלא על היכולת לבצע.
לא חוקר AI, אלא בילדר
כדי להבין את המשמעות צריך להבין מי האיש. שטיינברגר אינו מגיע ממעבדות מחקר של למידת מכונה אלא מעולם תוכנות התשתית. ב-2010 הוא ייסד את PSPDFKit, חברה שמפתחת ערכות תוכנה לעריכת קובצי PDF המשולבות באפליקציות של ארגונים, רכיב עמוק במערכות של אחרים, כזה שעובד תמיד ואף אחד כמעט לא חושב עליו.
החברה הייתה רווחית ופעלה מאוסטריה, הרחק מתרבות הסטארט-אפים של עמק הסיליקון. פחות גיוסים, יותר תחזוקה. זה סוג הנדסה שמודד הצלחה בכך ששום דבר לא קורה. ואולי לכן, כשהמודלים הגנרטיביים פרצו לחיינו, שטיינברגר הסתכל עליהם אחרת.
אחרי יותר מעשור של בניית מוצר תשתיתי הוא החל ב-2025 להתנסות במודלי שפה כפרויקט אישי. לא כדי לבנות מודל חדש - אלא כדי לפתור תסכול פשוט: הם יודעים לענות כמעט על כל שאלה, אבל לא מסוגלים לבצע פעולה בסיסית. במילותיו, הוא ניסה לגרום ל-AI "לא רק להסביר מה לעשות - אלא לעשות את זה".
הנשיא הרצוג נפגש עם מייסד ChatGPT סם אלטמן // צילום: אבי קנר, מקליט: אורי בוזגלו
הניסוי הראשון היה סוכן שנשלט דרך אפליקציית מסרים: המשתמש כתב לו בקשה בשיחה, והסוכן פירש אותה וביצע פעולות בפועל במחשב: פתיחת תוכנות, שליחת הודעות או ביצוע משימות חוזרות. לא חשיבה עמוקה אלא רצף פעולות קבועות דרך ממשק פשוט. הפרויקט קיבל תחילה את השם Clawdbot, אך לאחר שחברת Anthropic התרעמה על הדמיון לשם Claude, שטיינברגר שינה אותו - ובתוך חודשים נולד OpenClaw.
כולם מדברים על סוכנים, כמעט אף אחד לא הצליח לבנות אותם
“סוכנים” היא כיום המילה החמה ביותר בעולם הבינה המלאכותית: לא עוד מערכת שעונה, אלא מערכת שמבצעת. בשנתיים האחרונות כמעט כל מעבדת AI גדולה הכריזה על סוכן כזה או אחר. אבל בפועל, עבור רוב המשתמשים, זה לא באמת עבד.
המערכות ידעו לתכנן, אבל לא להתמיד. ידעו להסביר, אבל נשברו בעולם האמיתי. הסיבה עמוקה: מודלי שפה מצטיינים בהבנה של טקסט, אך מתקשים בפעולות מתמשכות. כל משימה עבורם היא מצב חדש. וכאן נכנס לתמונה דווקא מפתח אחד מחוץ למעבדות. במקום לשפר את המודל, שטיינברגר פישט את הסביבה שבה הוא פועל.
כשהוא התחיל לעבוד על Clawdbot, שטיינברגר לא בנה מודל חדש, אלא שכבת תוכנה מעל מודלים קיימים, מעין "מערכת הפעלה לסוכנים". במקום חלון צ’אט סגור, הסוכן קיבל הרשאות לפעולות בעולם האמיתי של המחשב: גישה למייל, לאפליקציות מסרים, לדפדפן, לקבצים ולתוכנות, כל עוד המשתמש מאפשר זאת.
המשתמש כותב לו הודעה, והסוכן לא רק עונה אלא פועל: קורא הודעות, מגיב, פותח יישומים ומבצע משימות מתמשכות. כך המודל הפסיק להיות יועץ והפך למפעיל. החידוש לא היה ביכולת החשיבה אלא במסגרת העבודה - זיכרון קבוע ורוטינות פעולה במקום החלטה מחדש בכל פקודה.
ההתפוצצות בקהילת המפתחים
בתוך ימים הפרויקט צבר עשרות אלפי כוכבים ב-GitHub - מדד שבקהילת התוכנה משמש כהצבעת אמון פומבית: מפתחים לא רק הסתכלו על הקוד, אלא הורידו אותו, שינו אותו ובנו עליו יכולות חדשות, כפי שקורה בדרך כלל בפרויקטי קוד פתוח. הסיבה הייתה פשוטה: זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שסוכן כללי באמת עבד מחוץ למצגת.
במהירות הופיעו שימושים מעשיים שפיתחה הקהילה: סוכנים שממיינים ומגיבים למיילים, עוזרים אישיים שמתקשרים עם המשתמש בוואטסאפ, מערכות שקובעות פגישות ואפילו מחשב ביתי שמנוהל מרחוק לאורך כל היום. באחד המקרים ששותפו ברשת, משתמש הנחה את הסוכן שלו לרכוש עבורו רכב; הסוכן ניהל במקביל תכתובת עם כמה סוכנויות, התמקח לאורך ימים והשיג את הדגם המבוקש במחיר נמוך בעשרות אלפי דולרים. לא הדגמות עתידניות - אלא אוטומציה יומיומית.הרש
הרשת החברתית
בשלב כלשהו זה יצא מגבולות GitHub. בתחילת 2026 עלתה רשת ניסיונית בשם Moltbook, מעין "פייסבוק לסוכנים", שבה רוב החשבונות לא הופעלו בידי בני אדם אלא בידי סוכני OpenClaw. הם פרסמו עדכונים, הגיבו זה לזה, המשיכו שיחות ולעיתים אף יזמו אינטראקציות בעצמם.
מהר מאוד החלו להיווצר שם שרשורי תגובות בין סוכנים בלבד, ללא התערבות אנושית, והדבר זכה להד ציבורי רחב ברשתות. מעבר לסקרנות, זו הייתה ההדגמה הראשונה לא רק של סוכן אישי אלא של מערכת רב-סוכנית: תוכנות שמתקשרות, מתאמות ופועלות זו מול זו. כאן התחדד ההבדל: צ'אטבוט קיים בתוך שיחה, סוכן קיים מחוץ לה, ולעיתים גם מול סוכנים אחרים. משם הדרך להתעניינות של OpenAI הייתה קצרה.
"לעבוד" על סוכן AI
אבל ברגע שהבינה המלאכותית מקבלת הרשאות, היא כבר לא רק מדברת, והיא גם לא יכולה לטעות רק על המסך. במהלך הניסויים, חוקרי אבטחה ומשתמשים החלו לבדוק עד כמה ניתן להשפיע על סוכן כזה דרך הממשק הפשוט שלו: שיחה. הם גילו שלא צריך לפרוץ למחשב - מספיק לשכנע את הסוכן.
הודעה תמימה יחסית יכלה לגרום לו לפתוח קישור, לשלוח מידע או לבצע פעולה שלא התכוונת אליה. הסיבה לכך פשוטה: הסוכן לא מבדיל בין "שיחה" לבין "פקודה". מבחינתו, כל טקסט הוא הוראה פוטנציאלית. במערכת כמו OpenClaw, שבה המשתמש נותן הרשאות למייל, לקבצים או לאפליקציות, המשמעות היא שהשגיאה כבר אינה תשובה לא מדויקת, אלא פעולה בעולם האמיתי.
בעולם הצ’אטבוטים הטעות היא טקסט שגוי. בעולם הסוכנים הטעות היא פעולה שגויה. זו הסיבה שרבים בתעשייה רואים בסוכנים את אתגר האבטחה הגדול הבא של הבינה המלאכותית: לא כיצד למנוע מהמודל לומר דברים בעייתיים, אלא כיצד למנוע ממנו לעשות אותם.
למה OpenAI רוצה את זה
עבור OpenAI, המהלך מגיע בזמן קריטי. החברה הובילה את מהפכת הצ'אט והפכה את המודלים הגדולים לכלי יומיומי, אך תחום הסוכנים - היכולת לגרום לבינה לבצע פעולות בעולם האמיתי - עדיין פתוח.
OpenClaw לא מציע מודל חכם יותר, אלא דרך להשתמש במודל: לחבר אותו למחשב, להרשאות ולשגרה. לכן OpenAI לא קנתה מוצר, אלא צירפה אדם שהראה כיצד הופכים יכולת טכנולוגית להתנהגות עקבית. במובן זה, האתגר כבר אינו אינטליגנציה אלא אינטגרציה - לא מה המודל יודע, אלא מה הוא מסוגל לעשות לאורך זמן.
מכאן גם נגזר הכיוון שאליו הולך התחום כולו. עולם הסוכנים נמצא היום במקום שבו הצ’אטבוטים היו לפני שנתיים: מרשימים אך עדיין לא חלק מהחיים. החסמים ברורים, אמון, אחריות ופשטות שימוש - ודווקא כאן OpenClaw הציע רעיון מפתיע: סוכן לא חייב להיות חכם במיוחד, רק אמין וצפוי מספיק כדי שאנשים יסמכו עליו. אם הצ’אטבוטים לימדו את המחשב לדבר, הסוכנים עשויים להיות הרגע שבו הוא מתחיל לפעול, והגיוס הלילה עשוי להיזכר כרגע שבו המרוץ עבר מתשובות למעשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו