שרון ברקוביץ' היא יוצרת תוכן שמלמדת בעלי עסקים בתחום המזון איך ליצור בעצמם תוכן מקצועי. בשיחה עם "היום" היא מספרת איך התחילה לעבוד בתחום הזה, על אילו אפלקציות וטכניקות היא ממליצה ומהן הטעויות הגדולות שגם הכוכבים הגדולים בתחום נופלים בהן.
מאיפה הגעת לעולם התוכן הקולינרי?
"האמת היא שמעולם לא למדתי בישול בצורה פורמלית. הרקע שלי הוא הבית. זה התחזק מאוד מאז שהתחתנתי עם בשלן רציני והמטבח הפך להיות הלב של הבית שלנו. אנחנו נהנים לבשל, לארח ולאתגר את עצמנו ברעיונות וחומרי גלם חדשים. אפשר להגיד שהיום זה כבר יותר מתחביב - זאת דרך חיים. אני צופה המון בתוכניות אוכל, שואבת השראה ומבשלת כמעט כל יום".
מה עשית לפני שהתחלת לעסוק ביצירת תוכן?
"התחלתי במגמת קולנוע בתיכון והמשכתי כעורכת וידאו בצבא ובאולפני הרצליה. משם עברתי לתפקידי הפקה בערוצי טלוויזיה כמו ערוץ המוזיקה, AXN ושידורי קשת -שם ניהלתי מחלקה של צלמים ועורכים ולמדתי מה זה ברודקאסט אמיתי. ב-2013 עשיתי שינוי כיוון ועברתי להיות מנהלת שיווק בחברת הייטק בינלאומית. ב-2020 רגע לפני שהקורונה התחילה החלטתי לחבר את כל לצאת לדרך עצמאית".
מתי ואיך הבנת שיש צורך אמיתי בהכשרה מסוג זה?
"זה קרה בסרטון פשוט שהעליתי והסברתי על הרקעים שאני משתמשת בהם בצילום. הראיתי מוצר פשוט שמצאתי בעלי אקספרס ב-20 שקל והדבקתי על קאפה והתגובות היו מטורפות! אנשים הודו לי כאילו פתרתי להם את הבעיה הכי גדולה בחיים. באותו רגע הבנתי שמה שאני למדתי בדרך הקשה - עבור אחרים הוא תעלומה. הבנתי שיש לי ידע שיכול לחסוך לבעלי עסקים המון תסכול וכסף על ציוד מיותר. אם לי הייתה יד מכוונת בתחילת הדרך הייתי חוסכת לעצמי המון כסף וטעויות. היום המטרה שלי היא להיות היד המכוונת הזו עבורם".
איך הסמארטפון שינה את עולם הצילום הקולינרי?
"זאת לגמרי מהפכה. פעם מצלמת וידאו הייתה משהו שיש רק באולפנים או לאנשים עם המון כסף. היום יש לנו אולפן הפקה שלם בכיס. בתחום הקולינרי זה מאפשר לנו לתעד הכל - את ההכנות, את המנה במסעדה, את ההצלחות וגם את הפדיחות במטבח בלי לחשוב על זה יותר מדי. אבל חשוב לזכור - זה שיש לכולם מצלמה בכיס לא הופך את כולם לצלמים. הטכנולוגיה נגישה אבל עדיין כדי ליצור תוכן שבאמת מעניין לראות צריך עין טובה, הבנה של אור והרבה יצירתיות".
מה ההבדל האמיתי בין מצלמת הטלפון לציוד מקצועי?
"במילה אחת: עומק. במצלמה מקצועית יש עדשות שיוצרות שכבות ועומק שדה אמיתי (הטשטוש הזה ברקע). בטלפון התמונה בבסיס שלה שטוחה יותר. נכון, יש היום מצב "קולנועי" בטלפונים שמנסה לחקות את זה באופן דיגיטלי, אבל זה עדיין לא הדבר האמיתי. מצד שני היתרון של הטלפון הוא הנגישות והמהירות. אף אחד לא יפתח חצובה ותאורה באמצע מסעדה אבל את הטלפון אנחנו שולפים בשנייה".
מה הטעות הכי נפוצה שאת רואה אצל יוצרי תוכן קולינרי?
"יש לי פינה שנקראת 'ברקו מפרקת', שבה אני מנתחת בדיוק את הטעויות האלה. הטעות הכי נפוצה, שגם בלוגרים ענקיים חוטאים בה (אפילו לייזה פאנלים האהובה) היא צילום בלי חצובה. היד רועדת, הפריים קופץ וזה פשוט נראה רע. עוד דבר שמשגע אותי זה שימוש בכלים חד-פעמיים בווידאו. התבניות אלומיניום המקומטות האלה... שום מנה לא תיראה בהן טוב. אם אתם רוצים לשווק אוכל, הוא חייב להיראות אסתטי ומגרה, ובתוך אלומיניום זה פשוט לא קורה".
באיזו מידה האלגוריתמים משפיעים על התוכן שלך?
"תכל'ס, הם לא משפיעים בכלל. מי שמנסה לרצות את האלגוריתם בסוף לא מרצה את הקהל שלו. אני יוצרת מה שבא לי ומה שכיף לי. זאת ריצה למרחקים ארוכים וההתמדה יותר חשובה מכל טרנד חולף. כבר קרה לי שסרטון מושקע שציפיתי שיהיה ויראלי לא התרומם וסרטון הכי סתמי וספונטני התפוצץ בצפיות. כי הקהל מריח מתי זה אמיתי ומתי זה מזויף. מי שאומר שהוא 'פיצח את האלגוריתם' - לרוב מוכר אשליות".
איך זה משפיע על הגישה שלך?
"אני מתמקדת בשאלה אחת: 'איזה ערך זה נותן לצופה?' בתחום האוכל יש המון טרנדים מיותרים שנעלמים אחרי דקה. אני מעדיפה ללמד תוכן ירוק-עד כזה שיהיה רלוונטי גם בעוד שנה, ולא רק השבוע".
מה ההבדל בין תוכן שנראה "יפה" לתוכן ש"עובד" שיווקית?
"תוכן 'יפה' מביא לייק. תוכן שבאמת עובד מביא לקוח. זו כל התורה. כשבעל עסק מעלה סרטון, הוא צריך לשים את האגו בצד ולחשוב מה הלקוח שלו מרוויח מזה. את הלקוח לא מעניין 'מה למדתי היום', מעניין אותו איזה פתרון יש לי לבעיה שלו. אני מלמדת לשלב בין האסתטיקה לבין המסר השיווקי, כדי שהסרטון יניע לפעולה ולא יישאר רק בגדר תמונה יפה".
איך את מלמדת את הקהל שלך לחשוב ככה ולהשתחרר מהפחד?
"זה תהליך של אימון, ממש כמו חדר כושר. רוב האנשים שמגיעים אלי מפחדים מהמצלמה פחד מוות. אני נותנת להם תרגילים פשוטים לשחרור החסם. למשל, תרגיל שאני מאוד אוהבת: במשך שבוע, לצלם את עצמך מדבר דקה אחת ביום, בלי להעלות את זה לשום מקום. פשוט כדי להתרגל לראות את עצמך ולשמוע את הקול של עצמך. רק אחרי שהשריר הזה מתחזק, אנחנו מתחילים לדבר על טקסטים שיווקיים ועריכה".
על איזה אפליקציות את ממליצה בחום?
"יש שתיים שהן חובה: Captions: אפליקציה מעולה לכתוביות אוטומטיות, שעובדת מדהים גם בעברית וחוסכת המון זמן; CapCut: אני משתמשת בה גם בטלפון וגם במחשב. היא פשוטה, זריזה ויש לה פיצ'רים מעולים כמו הסרת רקע בלחיצת כפתור שזה מדהים".
האם AI מאיימת על התחום, ואיך את רואה את השילוב שלה?
"כרגע אני ממש לא מודאגת. סרטוני אוכל ב-AI עדיין נראה סינתטיים ולא מעוררי תיאבון. העין האנושית מזהה את הזיוף בשניות. יש לנו זמן עד שרובוט יצליח לחקות ביצה שנשברת לקערה בצורה באמת מציאותית. אני כן משתמשת בבינה מלאכותית ככלי עזר לכתיבת תסריטים, לניתוח התנהגות צרכנים ואפילו ליצירת דמויות מאוירות שלי בפוסטים הסברתיים. בסופו של דבר, כרגע עדיין יותר קל ומהיר לצלם את האוכל האמיתי מאשר לנסות ליצור אותו ב-AI".
מה הכלי או הטכנולוגיה הבאה שלדעתך תשנה את עולם התוכן הקולינרי?
"אני מאמינה שהשלב הבא הוא חוויית הסאונד. עד היום התמקדנו מאוד בויזואליה, אבל בטיקטוק וברילס הסאונד נהיה 50% מהחוויה. טכנולוגיות שיאפשרו הקלטה איכותית ובידוד רעשים דרך הטלפון, בלי מיקרופונים יקרים ישנו את המשחק. אנשים רוצים לשמוע את הקריספיות, את התסיסה ונראה לי שזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו".
לאן את רואה את התחום הזה הולך בשנה-שנתיים הקרובות?
"נראה לי שדווקא בגלל מהפכת ה-AI אנחנו הולכים לראות חזרה לאותנטיות, ללכלוך ולחיים האמיתיים. נמאס לאנשים מאימג'ים סטריליים ומפילטרים שמחליקים את המציאות. מי שיעז להראות את המטבח המבולגן, את תהליך ההכנה האמיתי בלי פילטרים הוא זה שהקהל יאהב. בנוסף הווידאו יהפוך לכלי מכירה ישיר. אנחנו נראה יותר ויותר סרטונים שבהם אפשר ללחוץ על המנה ולהזמין את חומרי הגלם או לשריין סדנה ישירות מתוך הסרטון. יוצרי התוכן יצטרכו ללמוד למכור וזה בדיוק מה שאני מכינה את התלמידים שלי לעשות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו