זה קורה ברגעים הכי שגרתיים. הודעה קופצת על המסך בדיוק כשאנחנו ממהרים. שיחה נכנסת עם בקשה שנשמעת דחופה. קישור שנשלח בשם ארגון מוכר. שום דבר לא מרגיש חריג ובוודאי לא מסוכן. להפך, יש תחושה של שליטה ושל מרחב פרטי שבו אנחנו מקבלים את ההחלטות בעצמנו.
אבל כאן בדיוק הבעיה. המשמעות של פרטיות השתנתה. גם כשאנחנו מרגישים שאנחנו פועלים במרחב פרטי, ייתכן שבפועל מופעלת עלינו מניפולציה שמכוונת את ההתנהגות שלנו מבלי שנבחין בכך. לא דרך פריצה אחת גדולה אלא דרך אינטראקציות יומיומיות שנראות לגמרי רגילות.
יום הגנת הפרטיות הבינלאומי שחל מחר (רביעי) הוא הזדמנות לעצור לרגע ולהביט באיומים שפוגשים אותנו דווקא במקומות שבהם אנחנו מרגישים בטוחים. שלוש ההונאות הבאות ממחישות כיצד תחושת פרטיות עלולה להפוך לנקודת תורפה ואיך אפשר לצמצם את הסיכון.
פישינג מבוסס AI - כשהצ'אט נכנס לתמונה
פישינג (דיוג) הוא לא תופעה חדשה. לאורך השנים למדנו לזהות סימני אזהרה ברורים. שגיאות כתיב, ניסוח עילג, כתובת שולח מוזרה או פנייה כללית. אלה היו הנורות האדומות שעזרו לנו לעצור רגע לפני הלחיצה. אלא שכמו בתחומים רבים אחרים גם כאן הבינה המלאכותית שינתה את כללי המשחק.
היום תוקפים משתמשים בכלי AI שמייצרים הודעות כתובות היטב, ללא טעויות, בעיצוב אמין ובשפה טבעית. מעבר לכך, הם מנתחים מידע פומבי עלינו ומתאימים את הפנייה לשם שלנו, לשירותים שאנחנו באמת משתמשים בהם ולעיתוי מדויק. הבינה המלאכותית מפצה על פערי שפה ועיצוב שבעבר הסגירו הונאה, ומשאירה אותנו עם תחושה שמדובר בהודעה לגיטימית לחלוטין.
ההתמודדות כאן אינה ניסיון לזהות טעויות, אלא שינוי הרגלים. כל הודעה שמפעילה לחץ או דחיפות מחייבת עצירה. במקום ללחוץ על קישור, עדיף להיכנס עצמאית לאתר הרשמי או לאפליקציה המוכרת ולבדוק שם אם הפנייה אמיתית.
חיקוי קולי - כשהזיהוי כבר לא מבטיח כלום
אם פעם עולם ההודעות נחשב פרוץ יחסית, הרי שהתחום הקולי נתפס כשטח בטוח. קול של אדם קרוב היה משהו שידענו לזהות וכמעט כל ניסיון חיקוי לא הצליח לרמות אותנו. עצם השיחה סיפקה תחושת ודאות.
כעת גם ההנחה הזו כבר לא מחזיקה. הבינה המלאכותית מאפשרת לתוקפים לשכפל קולות על בסיס הקלטות קצרות שזמינות ברשת. שיחה אחת עם סיפור מצוקה ולחץ של זמן מספיקה כדי לעקוף שיקול דעת. דווקא הקרבה והאמון הופכים לנקודת תורפה.
בעידן הבינה המלאכותית, הסיכון לפרטיות לא נובע רק מהונאות קלאסיות, אלא מהאופן שבו תחושת ביטחון נבנית סביב טכנולוגיות יומיומיות. הודעה מוכרת, קול קרוב או שיחה שנראית אינטימית יוצרים אשליה של מרחב פרטי ושליטה, בעוד שבפועל הגבולות בין אישי, ציבורי וטכנולוגי מיטשטשים
ההתגוננות כאן פשוטה, אך קריטית. בכל שיחה שמעוררת לחץ מנתקים ולא ממשיכים את השיחה. אחר כך מחייגים בעצמנו למספר המוכר והשמור ובודקים אם הפנייה אכן אמיתית. שבירת הרצף היא הכלי היעיל ביותר מול מניפולציה רגשית.
"מלכודת החברות" - כשמודל השפה הופך לאיש סוד
רבים מאיתנו פיתחו תחושת קרבה וביטחון מול הצ'אטבוטים (כמו ChatGPT או Gemini) ומתייעצים איתם על הכל - מבריאות ומערכות יחסים ועד נושאים פיננסיים רגישים. הבעיה היא שאנשים שוכחים שהם מתכתבים עם אלגוריתם. כל המידע שמשותף נשמר במאגרים ועשוי להיחשף עקב אירועי דלף מידע או הגדרות אבטחה שגויות. בשנה האחרונה אף נחשפו מקרים בהם התכתבויות רגישות דלפו לרשת.
כדי לצמצם סיכון, חשוב לצאת מנקודת הנחה פשוטה אך מפוכחת, כל מידע שמוזן לכלי AI עלול להיחשף. לכן יש להימנע מהזנת פרטים מזהים כמו מספרי תעודת זהות, כרטיסי אשראי, סיסמאות, מידע רפואי או סודות מסחריים. ברוב שירותי ה AI הגדולים ניתן גם להגדיר שהשיחות לא ישמשו לאימון המודל, למשל דרך הגדרות הפרטיות.
אם נעזרים בבינה מלאכותית לניתוח מסמכים או נתונים, עדיף להסיר מראש שמות אמיתיים, מספרים מזהים ומיקומים מדויקים, ולהשתמש בשמות פיקטיביים. ההרגל הקטן הזה יכול לעשות את ההבדל בין שימוש חכם ב AI לבין חשיפה מיותרת.
הדוגמאות האלו ממחישות תופעה רחבה יותר. בעידן הבינה המלאכותית, הסיכון לפרטיות לא נובע רק מהונאות קלאסיות, אלא מהאופן שבו תחושת ביטחון נבנית סביב טכנולוגיות יומיומיות. הודעה מוכרת, קול קרוב או שיחה שנראית אינטימית יוצרים אשליה של מרחב פרטי ושליטה, בעוד שבפועל הגבולות בין אישי, ציבורי וטכנולוגי מיטשטשים.
ביום הגנת הפרטיות הבינלאומי זו תזכורת לכך שבעידן של בינה מלאכותית פרטיות אינה מצב קבוע אלא תהליך של ערנות, השהיה ושינוי הרגלים קטנים שיכולים למנוע נזק גדול.
הכותב הוא מנהל תחום מודעות הסייבר בבנק הפועלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו