"לא תקועים": מה גורם לעובדי הייטק להישאר במשך שנים באותה חברה?

בתעשיית ההייטק הישראלית, שבה המעבר התכוף בין מקומות עבודה הפך לנורמה ושבה העובד הממוצע מחליף מקום עבודה אחת לשנתיים-שלוש, יש קבוצה לא-קטנה של עובדים שבוחרת דרך אחרת. הם נשארים באותה חברה במשך שנים, צוברים ניסיון ואמון ארגוני ובונים קריירה ארוכת טווח בלי לדלג בין חברות.

הדילמה הזאת מלווה עובדים רבים לאורך הקריירה שלהם: מצד אחד, מעבר תכוף בין חברות נתפס כדרך להאיץ את הקידום המקצועי, להגדיל את פוטנציאל ההשתכרות ולצבור חשיפה לטכנולוגיות ולשיטות עבודה שונות. מצד שני, שהייה ארוכה במקום אחד מאפשרת להשפיע לעומק, לבנות קשרים משמעותיים ולהתפתח בתוך ארגון מוכר.

אז מה גורם לעובדים להישאר באותה חברה? ומה המחיר והתועלת של בחירה כזו?

"נשארתי במקום, אבל עבדתי ב-4 חברות שונות"

ליאור רפפורט, מנהלת מוצר בכירה בחברת הגיימינג mavens by Zynga, נמצאת כבר תשע שנים בחברה. כאשר היא שנשאלת מה גרם לה להישאר כל כך הרבה שנים דווקא בחברה הזו, היא מספרת ל"היום": "יש המון גורמים שהופכים את mavens למקום שנשארים בו לשנים, ולא עוד איזושהי תחנת מעבר. אני חושבת שהעניין הכי מרכזי פה זה החופש והאנשים. זה אומר גם חופש להציע כל רעיון, לקדם כל יוזמה או פיצ'ר, להיכנס לחדר של פאונדר על המקום ולהגיד לו 'שמע, יש לי משהו שיכול להעיף את המוצר הזה' וזה גם החופש להיות מי שאתה".

עינב ביטון, מנהלת תפעול בכירה ב-Trip Guaranty, קבוצה טכנולוגית המתמחה בניהול ביטולים, מציגה נקודת מבט שונה: "לא נשארתי בגלל נוחות, נשארתי בגלל תנועה. החברה עברה שלושה גלגולים משמעותיים. מהקמה ועד הקורונה, מהקורונה ועד המלחמה, ומהמלחמה ועד היום. בפועל, בעשור אחד עבדתי בשלוש חברות שונות לחלוטין".

איתן לזרובסקי, מנהל פיתוח בחברת Atera, מצייר תמונה דומה: "אני תמיד אומר שפשוט עבדתי בארבע חברות אטרה שונות". לזרובסקי הצטרף לאטרה ב-2010, בגיל 24, כשהחברה מנתה 15 עובדים בלבד. "אטרה אז הייתה סטארטאפ במלוא מובן המילה, ורק בדיעבד אני מבין איזה מזל היה לי לחוות את זה", הוא מספר. היום, החברה מעסיקה 350 עובדים, ולזרובסקי עצמו עבר מסלול התפתחות ארוך: "התחלתי בתור סטודנט באופרציה בחברה, ואחר כך נפתחה הזדמנות להיכנס למחלקת הפיתוח. תוך כמה שנים צמחנו שוב ועברתי לנהל קבוצה, עם כמה צוותים תחתיי".

דנה חיים, מנהלת ניהול תוכניות בחברת אימפרבה-תאלס, מציגה את הסיפור שך הקריירה הארוכה ביותר באותו ארגון: היא החלה לעבוד בחברה ב-2003, כשהייתה בת 23 ובחברה עבדו אז כ-20 עובדים בלבד. "הגעתי בגיל 23, בינתיים התחתנתי ונולדו לי שלושה ילדים, ובפן המקצועי עברתי מעולם בדיקות התוכנה לניהול פרויקטים וקודמתי ניהולית", היא מספרת.

"כיבו לי את השאלטר בקורונה"

השהות הארוכה לא הייתה חלקה לכולם. ביטון, למשל, מספרת על רגע משבר בתקופת הקורונה: "חוויתי שינוי חד - ממקום של ניהול ופיתוח עברתי להתמודדות יומיומית עם משבר שעולם שלם לא ידע כיצד להתמודד איתו. כשהמצב התארך, וההתאוששות לא הייתה מיידית, הרגשתי שעברתי למצב חירום מתמשך. תמיד אמרתי שבאותה תקופה 'כיבו לי את השאלטר'. לא מתוך ויתור, אלא מתוך צורך לשים הכול בצד ולהחזיק את המערכת. נשארתי מתוך לויאליות ואמונה עמוקה בחברה ומתוך אחריות אמיתית לאנשים".

גם לזרובסקי מודה שיש קשיים בהישארות: "תמיד יש עליות וירידות ותמיד יש משברים. לפעמים לא אוהבים החלטות, לפעמים לא מתחברים לכיוון, לפעמים פשוט קשה. מה שגרם לי להישאר זה שילוב מנצח של תרבות ארגונית טובה, מנהלים תומכים, ומסלולי התפתחות שנתנו לי לגדול מקצועית ואישית".

חיים מוסיפה: "לאורך השנים קיבלתי מפעם לפעם פניות ותפקידים מוצעים, וברובם לא הרגשתי צורך להתקדם הלאה. היו מעט מקרים שבהם הלכתי לשמוע ולבחון אפשרויות, אבל בכל פעם הבנתי מחדש שאני נמצאת במקום שמאתגר אותי, מעריך אותי ונותן לי תחושת משמעות ועדיין לא הרגשתי שמיציתי אותו".

יתרונות וחסרונות

כשנשאלים על היתרון הגדול ביותר של קריירה ארוכה במקום אחד, המרואיינים מצביעים על קשרים אנושיים ועומק מקצועי. רפפורט מדגישה: "היתרון הכי מרכזי זה הקשרים האנושיים העמוקים שיוצרים. זה דבר מאוד ייחודי לעבוד עם מישהו במשך שנים ולראות איך גם הוא מתפתח ולראות כל מיני גלגולים שמערכות היחסים עם אנשים עוברים".

לזרובסקי מוסיף פרספקטיבה מקצועית: "היתרון הכי גדול הוא שאתה מכיר את עולם התוכן לעומק והופך למקור ידע מרכזי. זה נותן המון השפעה. החיסרון הוא שיש פחות חשיפה לפרספקטיבות חיצוניות. לפעמים אתה מתמודד עם בעיה ש'חדשה' לך, אבל בשוק כבר פתרו אותה מזמן, ולמישהו מבחוץ יש פתרון יותר מהיר ואיכותי. הפתרון שלי לזה היה להגביר חשיפה דרך ממשקי חוץ".

ביטון מזהירה מפני הסיכון האישי: "החיסרון הוא שלפעמים המחויבות מגיעה במחיר אישי להפוך לשגרה שמפחיתה את תחושת האתגר והעניין, כשהתחושה היא שכבר אין לאן להתפתח והגבול בין לויאליות להתפתחות ולמיצוי עלול להיטשטש".

"עסקה הוגנת ומתמשכת"

ד"ר הילה פרץ מהמחלקה להנדסת תעשייה וניהול במכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל, חוקרת בנושא ניהול בינלאומי, מסבירה מה גורם לעובדים להישאר: "עובדים נשארים הרבה שנים לא בגלל הרגל או פחד משינוי אלא כשהם מרגישים שיש להם 'עסקה הוגנת' ומתמשכת עם מקום העבודה. זה שילוב של כמה גורמים: תחושת ביטחון תעסוקתי, יחס אנושי ומכבד, הנהלה שמקשיבה ואפשרות אמיתית להתפתח גם בלי להחליף מקום".

לדברי פרץ, "עובד שנשאר לאורך זמן הוא לרוב עובד שמרגיש שהוא לא 'נתקע', אלא מתקדם מבפנים: לומד, משנה תפקידים, מקבל אחריות, ומרגיש שהניסיון שלו מוערך. בנוסף, קשרים חברתיים משמעותיים, תרבות ארגונית יציבה ותחושת שייכות משחקים תפקיד גדול, לפעמים גדול יותר משכר בלבד".

פרץ מזהירה מפני הסיכון המרכזי: "החיסרון הוא הסיכון לקיפאון. אם הארגון לא דואג לאתגר, ללמידה ולתנועה פנימית, עובד ותיק עלול להרגיש שהוא דורך במקום".

טיפים לעובדים צעירים

כשנשאלים מה הטיפ שלהם לעובדים צעירים שמתלבטים בין יציבות למעבר בין מקומות עבודה, המרואיינים מציעים גישות שונות.

ביטון אומרת: "היום הכי קל לעזוב, הכול נגיש, זמין ומהיר. אבל הרבה פעמים רק בדיעבד מבינים מה 'מפסידים', מה אפשר היה לפתח או איפה עוד אפשר היה לצמוח. הטיפ העיקרי שלי הוא לנסות תמיד לעשות מהלימון לימונדה ולהסתכל ברמת המאקרו: לשאול איך אפשר להביא את עצמך לגבול היכולת שלך במקום שבו אתה נמצא".

חיים: "הייתי מציעה לשאול קודם כל למה אתם חושבים לעבור: האם זה כי לא טוב לכם במקום הנוכחי, או האם זה FOMO? אם אתם מרגישים אתגר, סקרנות, שמחה לקום בבוקר, הערכה אמיתית ותחושת סיפוק - בעיניי שווה להשקיע ולהתפתח בתוך הארגון".

לזרובסקי מזכיר: "יציבות זה כיף. זה נותן משפחתיות ושקט. אבל זה גם מסוכן, כי אזור נוחות מגיע מהר, וקל להוריד רגל מהגז. הטיפ שלי: תוודאו שאתם נשארים מאותגרים ורלוונטיים - בתוך מקום העבודה שלכם ובתעשייה".

ד"ר פרץ מסכמת: "הייתי מציעה להם לא לשאול 'להישאר או לעזוב', אלא לשאול: האם במקום העבודה שלי אני לומד, מתפתח, צובר ערך מקצועי כאן? בשלבים הראשונים של הקריירה חשוב לבנות מיומנויות, ניסיון וביטחון מקצועי. מעבר תכוף מדי בין מקומות עבודה עלול להשאיר עובד עם הרבה שורות בקורות החיים אבל בלי עומק מקצועי אמיתי. מצד שני, הישארות ארוכה באותו מקום, בלי תפקידים חדשים, בלי למידה ובלי אחריות מתרחבת, עלולה לגרום לכך שהשוק התקדם והוא נשאר מאחור".