כשאמנון שעשוע עלה אתמול לבמת מסיבת העיתונאים של מובילאיי ב-CES כדי להכריז על רכישת מנטי רובוטיקס, הוא עשה זאת לא רק כמנכ"ל של חברה ציבורית שמציג מהלך אסטרטגי - אלא גם כאב שמאחד מחדש שתי חברות שהוא עצמו ייסד, שנולדו מאותו חזון מחקרי, וכעת מתכנסות מחדש לתוך סיפור גדול יותר.
לא עוד רק נהיגה אוטונומית, אלא מה שבתעשייה מכנים "AI פיזית" - בינה מלאכותית שפועלת בעולם הפיזי, עם גוף, חיישנים ויכולת פעולה. המפנה הזה מקרב את מובילאיי לעמדה שטסלה מציגה כבר כמה שנים, ואולי בפעם הראשונה מציב את השתיים כמתחרות ישירות על אותו חזון ואותם שווקים.
כעת, עם כניסתה של מובילאיי לרובוטיקה הומנואידית, השתיים מוצאות את עצמן מתחרות על אותו מרחב של בינה מלאכותית פיזית, מהכביש ועד רצפת המפעל ואולי גם אל תוך הבית.
במובן הזה, מובילאיי כבר אינה רק ספקית טכנולוגיה לתעשיית הרכב, אלא שחקנית שמתמודדת ראש-בראש מול אחת מחברות הטכנולוגיה החזקות בעולם, במאבק על שוק של מיליארדים רבים ועל אחד התחומים שישפיעו יותר מכל על הדרך שבה בני אדם יעבדו, ינועו ויחיו בעשורים הבאים.
מאסק מול שעשוע: האנשים שמובילים את המהפכה
בתחרות על עתיד הבינה המלאכותית הפיזית, לא פחות מהטכנולוגיה עצמה, גם זהותם ואופיים של המנהיגים שמובילים את שתי החברות צפויות למלא תפקיד מכריע במאבק הכוחות. וכאן, קשה לחשוב על שתי דמויות כה מנוגדות.
אילון מאסק הוא יזם כריזמטי שמנהל את החזון שלו דרך הצהרות פומביות, הבטחות גדולות ולעיתים גם פרובוקציות, ומשתמש בדימוי של חדשנות רדיקלית כדי לרתום עובדים, לקוחות ומשקיעים למסע עתיר סיכונים. אמנון שעשוע, לעומתו, מגיע מרקע אקדמי עמוק, מדבר בשפה של אלגוריתמים, אימות ותהליכים מדודים, ונמנע בדרך כלל מהבטחות גרנדיוזיות או מלוחות זמנים אגרסיביים.
ההבדל הזה מתורגם גם לאופן שבו שוק ההון מתייחס לשתי החברות. טסלה נסחרת שנים במכפילים חריגים, במידה רבה על בסיס האמון בדמות של מאסק וביכולת שלו להמציא מחדש שווקים שלמים, גם כשהמימוש המסחרי עדיין רחוק. מובילאיי, מנגד, מתמודדת עם שוק זהיר בהרבה. כל עיכוב בפרויקט או סטייה מתוכנית עבודה מתורגמים במהירות ללחץ על המניה, בעוד כותרות עסקיות לא בהכרח מייצרות אפקט דומה בכיוון החיובי.
גם במובן הזה, המיזוג עם מנטי עשוי להיות ניסיון למצב מחדש את החברה לא רק כמי שמספקת פתרונות לרכב, אלא כפלטפורמת AI שפועלת בשווקים רחבים. ואולי גם לאפשר למובילאיי ליהנות מחלק מההייפ והאמון העתידי שמהם נהנית טסלה כבר שנים, הרבה לפני שהחזון שלה מתורגם להכנסות בקנה מידה מלא.
מכונות דומות, מוח שונה
שתי החברות רואות בעצמן בראש ובראשונה חברות בינה מלאכותית, והרובוטים והמכוניות הן בעיניהן רק ביטויים פיזיים לאותה ליבת AI. מכאן נובע שגם הפער ביניהן אינו נעוץ בשאלה איזה מוצר הן בונות, אלא איזו גישה לבינה מלאכותית הן מאמצות.
בטסלה, הגישה מבוססת על למידה סטטיסטית בקנה מידה עצום מתוך נתוני נהיגה אמיתיים, בעיקר דרך ראייה - כלומר הסתמכות כמעט מלאה על מצלמות. המערכת אמורה ללמוד כיצד לפעול בעולם מתוך חשיפה למיליוני סיטואציות, בלי לנסות בהכרח "להבין" את הסביבה במונחים סמנטיים מפורשים.
ההנחה היא שעם מספיק נתונים, המודלים ילמדו לקבל החלטות גם בלי פירוק שיטתי של העולם לחוקים, עצמים ויחסים. אותה תפיסה מניעה גם את מערכת הנהיגה האוטונומית וגם את הרובוט Optimus. במילים אחרות, זו אינטליגנציה שמבוססת קודם כול על הסתברות ועל זיהוי דפוסים.
במובילאיי ובמנטי, לעומת זאת, הדגש הוא על ייצוג מובנה של הסביבה ועל צמצום אי ודאות לפני היציאה לעולם האמיתי. במכונית זה מתבטא בפירוק הסביבה לשכבות של תפיסה, תכנון ובטיחות, ובשימוש נרחב בסימולציות כדי לאמן ולבחון את המערכת במיליוני ואף מיליארדי תרחישים לפני פריסה רחבה.
ברובוט, אותה תפיסה מתורגמת לדגש על למידה מהדגמה אנושית, על הבנת הקשר ועל יכולת הכללה בין משימות שונות. לא רק על ביצוע פעולה חוזרת אלא על הבנת המטרה שמאחוריה. כאן המאמץ הוא לבנות מודל שמנסה להבין את הסיטואציה ולא רק להגיב אליה סטטיסטית.
אם בטסלה מהמרים על כך שסטטיסטיקה בקנה מידה עצום תייצר התנהגות חכמה, במובילאיי ובמנטי מנסים ללמד את המערכת להבין מה קורה סביבה לפני שהיא מחליטה איך לפעול.
גם הדרך לשוק משקפת את אותו פער עקרוני. טסלה דוחפת קדימה דרך ניסויים בשטח, עדכונים תכופים ופריסה הדרגתית, מתוך תפיסה שהמערכת תשתפר בעיקר באמצעות שימוש אמיתי. מובילאיי מתקדמת דרך פרויקטים תחבורתיים גדולים ודרך שותפויות עם יצרניות רכב, במסלול שמנסה ליישר קו עם רגולציה ותפעול בקנה מידה רחב כבר מהשלבים הראשונים. אלה לא רק בחירות עסקיות, אלא המשך ישיר של פילוסופיית ה-AI שכל חברה אימצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו