חברת OpenAI, היוצרת של ChatGPT, הסכימה השבוע לדרישה של הממשלה הבריטית לשמור את המידע של משתמשים בריטיים בתוך גבולות המדינה בלבד. המהלך מסמן נקודת מפנה בעולם הבינה המלאכותית ויכול להשפיע על הדרך שבה חברות טכנולוגיה גלובליות מתנהלות.
הדרישה, המבוססת על עיקרון הנקרא "רזידנסי של נתונים", מחייבת חברות לאחסן ולעבד מידע של אזרחים בתחומי המדינה שבה הם מתגוררים.
"בריטניה בחרה להציב גבול ברור מול מודלים גלובליים כמו OpenAI – לא במובן טכנולוגי אלא מוסרי", אומרת פרופ' שלומית יניסקי-רביד, מומחית למשפט ואתיקה של בינה מלאכותית, עמיתת מחקר באוניברסיטת ייל וראש המסלול לתואר שני למשפט מסחרי וטכנולוגיה בקריה האקדמית אונו. "כשהיא מחייבת אחסון נתונים מקומי, היא בעצם אומרת: אינטליגנציה מלאכותית לא יכולה לפעול בריק משפטי. היא חייבת להכיר בריבונות ובחוקי המקום שבו היא לומדת ושואבת נתוניה".
העיקרון מאחורי הדרישה הוא פשוט: כאשר משתמשים באפליקציה כמו ChatGPT, השאלות והתשובות נשלחות למערכות מחשב ענקיות שלומדות מהמידע. בדרך כלל, הנתונים עוברים בין מדינות שונות, אך ממשלות רבות מעדיפות כיום לשמור על שליטה במידע של אזרחיהן. בריטניה, עם חוקי הפרטיות והאבטחה המחמירים שלה, דרשה שהנתונים יישארו בתחומה - ו-OpenAI נאלצה להיענות.
לפי פרופ' יניסקי-רביד, "זה תקדים שיכריח גם חברות אחרות לחשוב מחדש על האחריות שלהן למידע". עם זאת, היא מזהירה כי יש לשים לב ששמירת נתונים מקומית עלולה להתנגש עם חוקי פרטיות אחרים, מה שיוצר אתגרים משפטיים נוספים.
הדרישה ליישום Data Residency משפיעה באופן ישיר על הדרך שבה ארגונים מנהלים את המידע שלהם. "החקיקה הבריטית מדגישה את הצורך של ארגונים להבין לעומק את מפת הנתונים שלהם - היכן הם מאוחסנים, מי ניגש אליהם ואיך הם עוברים בין מערכות", מסביר שי אזולאי, דירקטור מוצר בכיר ב-BigID, פלטפורמה לקיטלוג וניהול מידע רגיש. "שמירת נתונים מקומית היא לא רק דרישה משפטית אלא כלי לניהול אחראי של מידע".
לדברי אזולאי, כדי לפעול בעולם המונע על ידי בינה מלאכותית, ארגונים חייבים שקיפות ושליטה מלאות במידע שלהם, בהתאם לרגולציה המקומית והגלובלית.
האתגר הטכנולוגי שנוצר אינו מבוטל. גיא שלו, ראש תחום הבינה המלאכותית בחברת Payoneer, מסביר כיצד כללים אלה משנים את עיצוב מערכות הבינה המלאכותית עצמן. "הם מאלצים לעצב מחדש את הדרך שבה הבינה פועלת", הוא אומר. "במקום להביא את הנתונים למודל, אנחנו מביאים את המודל אל הנתונים".
המעבר הזה, לפי שלו, מעדיף ארכיטקטורות מבוזרות ובסיסי קצה - כלומר, מערכות שחושבות מקומית, עומדות ברגולציה גלובלית, ועדיין לומדות יחד מבלי לרכז מידע רגיש במקום אחד. "בינה מלאכותית מודרנית צריכה לחשוב מעבר לגבולות", הוא מדגיש. "המפתח הוא תיאום - לאפשר לסוכנים לגשת לתובנות היכן שהנתונים נמצאים, מבלי להפר ריבונות".
במילים אחרות, במקום מודל AI אחד ענק שמרכז את כל המידע, העתיד הוא של רשת מערכות מתואמות - סוכני בינה מלאכותית שמודעים למדיניות המקומית ופועלים בביטחון בתחומי שיפוט שונים. כל סוכן כזה יכול לעבוד עם הנתונים במקום שבו הם נמצאים, מבלי להעביר אותם למדינה אחרת, אך עדיין לשתף תובנות ולהשתפר באופן קולקטיבי.
המהלך הבריטי עשוי להוביל לגל של דרישות דומות ממדינות נוספות. ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אסיה כבר בוחנות או מיישמות כללים דומים. עבור חברות טכנולוגיה גלובליות, המשמעות היא שהן יצטרכו להקים תשתיות מקומיות בכל מדינה שבה הן פועלות – השקעה משמעותית בזמן ובכסף.
אולם המשמעות החשובה ביותר היא עקרונית. כפי שמסבירה פרופ' יניסקי-רביד, המהלך הזה מבהיר שבינה מלאכותית, חזקה ככל שתהיה, לא יכולה לפעול מעל החוק או מעבר לריבונות לאומית. היא חייבת להיות כפופה לכללים המקומיים, בדיוק כמו כל גוף אחר שפועל במדינה.
המהלך של OpenAI בבריטניה מסמן נקודת מפנה שממנה אין חזרה. בעתיד, מערכות בינה מלאכותית יצטרכו לציית לחוקים מקומיים באותה קפדנות שבה הן מצייתות לקוד התוכנה שלהן - והמיקום שבו הן פועלות יהיה לא פחות חשוב מהאינטליגנציה עצמה. זהו עולם שבו ה-AI לא רק חכם, אלא גם אחראי - ונכנע לחוקי המקום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו