על פי דיווח של סוכנות הידיעות AP, המדען האמריקני ג׳יימס דיואי ווטסון, שגילה יחד עם פרנסיס קריק את מבנה הסליל הכפול של הדנ"א בשנת 1953, הלך לעולמו בגיל 97. בנו, דאנקן ווטסון, מסר כי אביו מת לאחר מחלה קצרה.
ווטסון, יליד שיקגו, היה בן 24 בלבד כאשר פיצח את אחת התעלומות הגדולות של המדע - כיצד בנוי החומר הגנטי של כל היצורים החיים. הגילוי, שהתבסס על עבודתה של החוקרת רוזלינד פרנקלין, חולל מהפכה במדעי החיים ובין השאר סלל את הדרך לרפואה גנטית, לבדיקות דנ"א פליליות ולחקר מוצא האדם.
פריצת הדרך ששינתה את המדע
יחד עם קריק ומוריס וילקינס, זכה ווטסון בפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה בשנת 1962. השלושה הוכיחו כי הדנ"א בנוי משני סלילים משולבים, מבנה המזכיר סולם מתפתל, המסביר כיצד המידע התורשתי נשמר ומועתק בכל חלוקת תא.
מאז הפכה דמותו של הסליל הכפול לסמל עולמי של המדע המודרני, שהופיעה באמנות, בעיצוב ובתרבות הפופולרית. ווטסון עצמו נהג לומר: ״קריק ואני עשינו את תגלית המאה - זה היה ברור״.
לאחר הגילוי עבד ווטסון במכון הטכנולוגי של קליפורניה ובאוניברסיטת הרווארד, שם הקים את התוכנית לביולוגיה מולקולרית. בהמשך עמד בראש מעבדת Cold Spring Harbor בניו יורק, אותה הפך למרכז מוביל לחקר הסרטן ולחינוך מדעי. בשנות ה-80 וה-90 היה בין מובילי פרויקט הגנום האנושי, שבמסגרתו מופה לראשונה רצף הדנ"א האנושי כולו.
ב-2000 נכח בבית הלבן בהכרזה על השלמת טיוטת המיפוי הראשונה, שהוגדרה כ״מפת הדרכים של החיים״. שבע שנים אחר כך היה בין הראשונים בעולם שקיבלו פענוח מלא של הגנום האישי שלהם.
התבטאויות מעוררות סערה
אף שווטסון נחשב לדמות נערצת, השנים האחרונות בחייו הוכתמו בהתבטאויות גזעניות ומיזוגניות. ב-2007 צוטט בעיתון הבריטי Sunday Times כאומר שאנשים שחורים ״פחות אינטליגנטיים מלבנים״, אמירה שעוררה סערה בינלאומית. לאחר שהתנצל, הושעה מתפקידו במעבדה ונאלץ לפרוש.
בריאיון טלוויזיוני ב-2019 אמר כי אינו חוזר בו, ובעקבות זאת שללו ממנו מוסדות המדע את תארי הכבוד שלו. ד״ר פרנסיס קולינס, לשעבר ראש מכוני הבריאות הלאומיים, אמר אז כי ״דבריו על גזע היו מוטעים ופוגעניים עמוקות - חבל שראייתו החברתית לא השתוותה לחדות המדעית שלו״.
האיש מאחורי הסליל
ווטסון נולד ב-1928 למשפחה שהתעניינה בספרים ובציפורים, וסיים את לימודיו באוניברסיטת שיקגו בגיל 19. את הדוקטורט השלים באוניברסיטת אינדיאנה בגיל 22. כסטודנט צעיר באירופה פגש את קריק בקיימברידג׳, והשניים, כהגדרת קריק, חלקו ״יהירות נעורים וחוסר סבלנות לחשיבה מרושלת״.
הם בנו דגמים פיזיים של מולקולת הדנ"א עד לרגע שבו הבינו כיצד זוג בסיסים כימיים יכול להתחבר וליצור את מבנה הסליל הכפול. ״זה היה כל כך יפה״, כתב ווטסון בזיכרונותיו The Double Helix, שיצא לאור ב-1968 והפך לרב מכר.
ווטסון נחשב לאחד המדענים המשפיעים במאה ה-20, אך גם לדמות שנויה במחלוקת. לצד תרומתו האדירה להבנת החיים ברמה המולקולרית, דעותיו האישיות גרמו לפגיעה במעמדו המדעי. אף על פי כן, רבים רואים בו חלוץ שהניח את הבסיס לביולוגיה המודרנית.
״הוא מעולם לא הפסיק להילחם למען אנשים הסובלים ממחלות״, אמר בנו דאנקן. ״אבל הוא גם הזכיר לכולנו שהמדע, כמו האדם, מורכב מסקרנות גדולה לא פחות מאנושיות חסרה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו