גם הייטק זו שליחות: העולה מטורקיה שהפך ל"שגריר לא רשמי של ישראל"

ארול עזוז נולד באיסטנבול, למד בבתי ספר מוסלמים ובירר היטב לפני שחשף את זהותו בקרב אנשים חדשים • בגיל 24 הוא עלה לישראל ומצא פה בית: "לוקח זמן, אבל טוב לי פה" • בראיון ל"ישראל היום" הוא מספר על הקריירה, על ההורים שנותרו מאחור - ועל השיחות עם החברים מטורקיה בצל המלחמה

פרשים נושאים דגלי ישראל וטורקיה במהלך ביקור הרצוג במדינה (ארכיון). צילום: אי.אף.פי

לארול עזוז (30) מירושלים יש מסלול חיים לא שגרתי: הוא נולד וגדל בטורקיה, למד באקדמיה בתוך המון מוסלמי, בחר לעלות לישראל והותיר את הוריו, משפחתו וחבריו שם. במהלך המלחמה מצא עצמו משמש כ"שגריר לא רשמי של ישראל", ומצא תחושת שליחות וגאווה ישראלית - גם בעבודה.

"תמיד ידעתי שאני רוצה לעלות לישראל", הוא מספר ל"ישראל היום". "היה לי שם טוב אבל זה לא היה פשוט. זה בדברים הקטנים: למשל, לא אמרתי לאף אחד שאני יהודי עד שידעתי מה העמדה שלו כי זה יכול להיות מסוכן או לא נעים".

הפגנות נגד ישראל באיסטנבול, טורקיה (ארכיון) | רשתות ערביות

הצעיר היהודי נולד וגדל בלב קהילה יהודית זעירה באיסטנבול, מיעוט משמעותי בלב מדינה שרוב אוכלוסייתה היא מוסלמית. הוא למד בבתי ספר מוסלמים, הסתיר לעיתים את יהדותו וחלם מגיל צעיר על מקום שבו יוכל להיות הוא עצמו, בתוך סביבה שמבינה אותו גם בלי מילים.

"אנשים התרחקו כשגילו שאני יהודי"

הוא למד בבית ספר יוקרתי, ולאחר מכן למד הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטה נחשבת. "היו השפעות להיותי יהודי בסביבה מוסלמית. היו נניח מבחנים שנופלים על שבת או על חגים ופשוט לא היה לי מה לעשות עם זה, לא היה למי לפנות. אפילו רישיון הוצאתי בגלל זה רק בגיל מאוחר", סיפר.

עזוז מספר שבשגרה הוא לא פחד להגיד שהוא יהודי, אבל השתדל להימנע עד שווידא את עמדת הצד השני. "היו אנשים שהתרחקו כשגילו", הוא מספר. כמו רבים מבני הקהילה שלו באיסטנבול, הוא אמנם לא דתי, אבל הגיע מבית שומר מסורת. "לא ראו עליי שאני יהודי", שיתף. "אני זוכר שהיה מרצה אחד שלא היה עונה לי ולא היה עוזר לי, וידעתי - זה בגלל שהוא ידע שאני יהודי".

"היו השפעות להיותי יהודי". ארול עזוז בילדותו בטורקיה, צילום: אוסף פרטי

בגיל 24, לאחר שסיים תואר, עלה לישראל. "היה לי חשוב לעלות כשיש לי כבר מקצוע ביד. המנטליות שונה, אבל יותר טוב לי פה. אני אפילו לא צריך לבקש יום חופש בשביל חג, כולם פה בחופש", הוא צוחק.

חוצפה ישראלית

לאחר שעבד במספר משרות בהייטק הישראלי, הוא מצא עצמו מנהל את מערך השיווק בחברת Anybiz, שם מצא לא רק קריירה - אלא גם בית חברתי ותחושת שייכות. "העבודה מאוד מעניינת. בכללי, מאז שהגעתי לפה שמתי לב בשינוי במנטליות בין חו"ל לפה - החוצפה הישראלית, הישירות. זה בכלל לא משנה אם זה לחבר או למנהל, מדברים בכנות כזאת. אני לא רגיל לזה, אבל אני אוהב את זה.

"אני עובד עם אנשים מכל העולם, מהפיליפינים וברזיל ועד אירופה, וזה מגניב מאוד. אנחנו עובדים מהבית, אז אני יכול ליסוע לבקר את המשפחה בטורקיה מידי פעם. באחת הפעמים נשארתי שם לביקור של כמה חודשים", הוא מספר.

"חשוב להניע את הכלכלה פה, זה תומך גם את המלחמה". ההייטק הישראלי, צילום: גרוק

Anybiz היא חברת סטארט-אפ ישראלית המפתחת פלטפורמת אוטומציה מבוססת בינה מלאכותית לניהול תהליכי מכירות. המערכת שלה מחליפה את התפקיד המסורתי של נציגי פיתוח מכירות ע"י שימוש בסוכני AI אוטונומיים הפועלים 24/7, ומהווה שחקן בתעשיית ההייטק המקומית.

"זה לא קל כמו שזה נראה"

גם אחיו של עזוז עלה לארץ והם מתגוררים בסמיכות בירושלים, אבל להורים היה קשה לעזוב את מוצאם. "זה לא קל כמו שזה נראה. אני רחוק מהמשפחה ומהחברים, רק לא מזמן למדתי לדבר עברית יותר טוב ולוקח זמן להתרגל וללמוד מנטליות שונה, אבל אני אוהב את זה".

"לא עשיתי צבא, אז אני חושב שעבודה בהייטק בישראל היא התרומה שלי. זה חשוב להניע את הכלכלה פה, וזה תומך גם את המלחמה וגם דברים חשובים נוספים", הוא אומר. "זה חלק מהשליחות שלי, חלק ממה שיש לי לתת פה".

דאג למשפחה שנשארה במדינה בגלל התמיכה באויב. מפגינים תומכי איראן וחמאס בטורקיה (ארכיון), צילום: רויטרס

בכל פעם שיחסי ישראל-טורקיה מתערערים הוא מוצא עצמו שוב מנהל שיחות טלפון דואגות עם המשפחה, לצד שיחות טעונות חברים לשעבר שמתקשים להבין "איך אפשר לתמוך במדינה כזו".

יהודים במדינה מוסלמית בזמן מלחמה

האם חששת למשפחה שנשארה בטורקיה יותר במהלך מלחמת חרבות ברזל?

"כן, מאוד. בזמן מלחמת חרבות ברזל היו שם הפגנות ענק וגל של תעמולה אנטי-ישראלית, וזה הפחיד אותי במיוחד בגלל שהם יהודים במדינה מוסלמית. שמעתי על אירועים של שנאה ותחושת מתח גוברת, וידעתי שהם נזהרים יותר מהרגיל.

"במקביל, גם הם פחדו עליי ועלינו, הישראלים, בגלל הטילים והמלחמה. נוצר מצב שבו כולם דאגו זה לזה, וכל אחד פחד על השני יותר מאשר על עצמו. זה חיזק בי את התחושה של הקשר העמוק בין יהודים ברחבי העולם. למרות שבסוף, תודה לאל, לא קרה להם דבר - זו הייתה תקופה מתוחה ומלאת חרדה. רק רציתי שהכול יירגע, שהחיים יחזרו לשגרה ושנוכל להפסיק לדאוג אחד לשני כל כך".

"במהלך המלחמה, כל אחד מאיתנו פחד על השני יותר מאשר על עצמו". ארול והוריו בטורקיה, צילום: אוסף פרטי

רבדים של השפעה

במהלך המלחמה בעזה, ובכלל, במערכות השונות בשנתיים האחרונות, הוא הגיע לשיחות שמעולם לא תכנן לבצע, ובתדירות גבוהה מהרגיל. כשסכנה קיומית מרחפת מעליו ומעל קרוביו בארץ, כשדאגה מוגברת מציפה אותו לגבי המשפחה שנותרה באיסטנבול - הוא מצא עצמו כלוחם בחזית ההסברה.

"תבינו, חברים שלי המוסלמים רואים את הטלוויזיה המקומית - והמדיה, בלשון המעטה, לא בעדנו ולא מציגה את האמת. הם שואלים אותי אם זה באמת ככה, מה צה"ל עשה שם, מה קרה באירועים מסוימים ועוד. אז אני מוצא את עצמי מסביר להם מה קרה באמת".

אתה חושב שאתה מצליח להשפיע על דעתם?

"הם עדיין חברים שלי", הוא צוחק. "אני מאמין שבשיחה של אדם מול אדם זה מצליח יותר מבמדיה, וזה חשוב. זה חלק מהשליחות שלי, ואני עושה את זה בסביבה הקרובה שלי. אני לא יכול להגיע למיליוני אנשים, אבל למי שסביבי ולחברים ישנים כן, וזה חשוב".

בחצי חיוך שמאחוריו מסתתרת התמודדות לא פשוטה עם זהות, נאמנות וגעגוע, הוא אומר: "הפכתי לשגריר לא רשמי של ישראל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר