ההייטק הישראלי כבר קצת פחות ישראלי - וזה עולה לנו ביוקר

דוח התעסוקה בהייטק שפרסמה לאחרונה רשות החדשנות, חושף מציאות שמעטים מדברים עליה: לראשונה, חברות ההייטק הישראליות מעסיקות יותר עובדים מחוץ לישראל (440 אלף) מאשר בתוכה (400 אלף). כלומר - ההייטק הישראלי כבר פחות ישראלי.

המשמעות הכלכלית היא עצומה - אובדן של 118 מיליארד שקל לקופה הישראלית בשנה. סכום זה כולל משכורות שאנחנו מאבדים, מיסים ישירים שאינם משולמים כאן, הפרשות לפנסיה שאינן נכנסות למערכת הפיננסית הישראלית, תשלומי ביטוח לאומי שאינם מתקבלים, וצריכה פרטית שהייתה מניעה גלגלים נוספים במשק.

כל זה קורה כי חברות ההייטק, שאינן פילנתרופיות ומטבע הדברים מסתכלות על שורת הרווח, מוצאות כדאיות כלכלית בחו״ל. מדינות זרות הופכות להיות אטרקטיביות יותר מאשר להישאר בבית ולהמשיך לקדם את התעשיה הישראלית. לצורך העניין, עלות העסקה של מהנדס תוכנה בפולין או אוקראינה נמוכה ב-40% מאשר בישראל.

הבחירה לצאת לחו״ל היא קלה מאוד עבור החברות והעסקים, אך מובילה לכך שהמדינה והחברה הישראלית משלמות מחיר עצום.

מדוח התעסוקה עולה גם, כי כ-75% מעובדי מחלקות המכירות, שיווק והצלחת לקוחות בחברות הישראליות נמצאים בחו״ל. כמו כן, נראה כי גם גיוס עובדי המו״פ בחו״ל הולך ועולה - ועומד על כ-4,500 עובדים שגויסו בחו״ל בשנה האחרונה.

כלומר, צעד אחר צעד אנחנו רואים כיצד מנוע הצמיחה של ישראל מתחיל לברוח מחוץ לגבולות המדינה. על מנת לשנות את זה על המדינה להסתכל על המצב בעיניים עסקיות וכלכליות, בדיוק כמו היזמים עצמם, ולפתח אסטרטגיה לאומית שתשים את הכלכלה הישראלית בראש סדר העדיפויות.

צריך להתחיל ולהוביל פתרונות מהותיים בטווח המיידי, כמו סבסוד ישיר למשרות שיישארו בישראל, הטבות מס אגרסיביות לחברות שיעסיקו עובדים בפריפריה והשקעה משמעותית בתשתיות.

במציאות בה אנו נמצאים כיום, גם אם נצליח להחזיר רק 10% מהמשרות שמיוצאות לחו״ל המדינה תרוויח כ-12 מיליארד שקל בשנה

אם נראה שלשם כך צריך תקציבים מנופחים, שיובילו לרווח שולי, ההפך הוא הנכון. כל שינוי קטן עשוי לייצר אפקט מהותי והכנסה משמעותית למדינה. לצורך העניין, אם ישראל תשקיע בתמריצים כספיים לחברות שישאירו משרות בארץ, על כל שקל שיושקע המדינה תרוויח חזרה חמישה שקלים שיחזרו אליה דרך מסים, הפרשות לפנסיה, צריכה מקומית ויצירת משרות נוספות במעגלים המקיפים את ההייטק.

בנוסף, כל 1,000 משרות הייטק שישארו בישראל יניבו למשק כ-268 מיליון שקל בשנה, לעומת 0 במצב הנוכחי. במציאות בה אנו נמצאים כיום, גם אם נצליח להחזיר רק 10% מהמשרות שמיוצאות לחו״ל (כ-44,000) המדינה תרוויח כ-12 מיליארד שקל בשנה. כלומר, מדובר פה בהשקעה שתוביל לרווח משמעותי למדינה ולכל האזרחים, בייחוד בתקופה הקשה בה אנו נמצאים בשנתיים האחרונות.

עם זאת, שינוי, אם יקרה, חייב לכלול את הפריפריה ולשים אותה בעדיפות עליונה. אם מדובר בתמריצים, למשל, אז חברה שתפתח מרכז תעסוקה בנגב או בגליל צריכה לזכות לתקציבים כפולים ומשולשים מאלו שפותחות משרדים במרכז הארץ. זו הזדמנות לשנות את המציאות בישראל ולהוציא את ההייטק מתל אביב, אך עדיין להשאיר אותו בגבולות המדינה.

בעת הזאת, הבאת הייטק נוסף לפריפריה תשתלם גם למדינה וגם לחברות בגלל הפוטנציאל הטמון באזורים אלו. בין אם זה בעלויות תפעול נמוכות, כוח אדם איכותי שישמח להישאר באזור בסיום הלימודים, קהילות ותשתיות צומחות בנגב ובגליל, איכות חיים ומרחבים שמאפשרים לגדל משפחות, והעובדה שיש כבר חברות שעשו את זה ומעסיקות כבר היום מאות עובדים בתחומי דאטה, בינה מלאכותית ועוד, ויכולות לסייע למעסיקים חדשים המגיעים לאזור.

כמי שעוסקת יום יום בקידום ופיתוח תעסוקה עתירת ידע בנגב, אני בקשר יומיומי עם חברות ההייטק באזור, ואלו מדווחות על שיעורי שימור עובדים גבוהים משמעותית בהשוואה למרכז.

מדובר בעניין אסטרטגי ולא רק כלכלי. ישראל נמצאת בשנתיים האחרונות במצב ביטחוני לא פשוט, וכל משרה שמיוצאת עלולה לשנות את עתידה של ישראל ואת חוסנה הכלכלי. במיוחד עכשיו, אין לנו את הפריבילגיה לחסוך ולא לבצע צעדים דרסטיים שישנו את המצב.

הכותבת היא סמנכ״לית צמיחת הייטק במרכז החדשנות לדזרטק ואקלים בנגב