הייטקיסט ביום, גיבור בלילה: החוויות של החובש הערבי בזירות הקשות של המלחמה

אייבק חמודה, בן 25, עבד במהלך מבצע "עם כלביא" סביב השעון, אבל לא רק בתפקידו כ-User Acquisition Manager בחברת הגיימינג סייפלי (SciPlay), אלא בעיקר כחובש במד"א בכמה מאתרי הפגיעה של הטילים האיראניים בלב האוכלוסייה האזרחית בגוש דן ובנגב.

במסגרת ההתנדבות שלו, חמודה, שמשמש כחובש כבר ארבע שנים, חילץ מאחד הבתים שנפגעו בבת ים אם שהיתה לכודה בו יחד בביתה עם בתה הקטנה, פעוטה עם צרכים מיוחדים.

ביום שאחרי המלחמה, שוחחנו עם חמודה על העשייה ההתנדבותית שלו, על הדרך שבה היא מתקבלת בסביבתו ומשתלבת עם עבודתו המקצועית בהייטק, בתמיכה שהוא מקבל מהחברה שבה הוא עובד ועל תחושותיו אחר 12 הימים המאתגרים האלה שעברו על כולנו.

"אני תושב יפו, נולדתי בה וגדלתי בה, ולאורך כל חיי חיפשתי מסגרת אזרחית לתרום את חלקי למדינה" הוא מספר. "כילד אהבתי מאד את תחום הרפואה, אז ההצטרפות למד"א הייתה מבחינה טבעית. ב-2021 עברתי קורס חובשים ובשנתיים האחרונות אני חובש שנע על אופנוע הצלה".

לדבריו, פעילות ההתנדבות הזו והעשייה לטובת המדינה, זוכה בקרב הסביבה שלו לתמיכה ולחיבוק ולהערכה. "החברים שלי ממש מתלהבים ממה שאני עושה ורוצים גם. הרבה תושבים ערביים ביפו רוצים גם להתנדב ולהיות חלק מהחברה האזרחית בישראל. הם גם רוצים להצטרף למד"א ולהיות חובשים", הוא מספר.

ואיך מקבלים את זה בחברת שבה אתה עובד?

"לא פעם יש עבודה בלילות - ואז ממש גמישים איתי ב-SciPlay ובאים לקראתי מבחינת שעות העבודה. אבל התמיכה של החברה היא לא רק בתחום שעות העבודה, אלא מגיעה הרבה יותר רחוק מזה. לפני כשלושה חודשים, החברה רכשה עבורי את האופנוע שאיתו אני מתנייד ביום-יום ושאיתו אני מגיע לטיפול בפצועים. לאופנוע יש יתרון על מכוניות ואמבולנסים כי הוא יכול להגיע למקומות שרכבים גדולים לא יכולים להגיע אליו".

חמודה מספר שהשבועיים האחרונים היו השיא של הפעילות שלו כחובש. "לא הייתה אף פעם מציאות מורכבת כזאת, עם מספר זירות במקביל. זה היה משהו נרחב, אבל אנחנו כארגון התאמנו כל השנים לתפקד במציאות כזו. לכן, למרות שנפלו במקביל טילים במקומות שונים הצלחנו להגיע לזירות מהר ולהגיש עזרה ראשונה", הוא מספר. "השתתפתי גם בפינוי החולים מבית החולים סורוקה אחרי שהטיל פגע בו. שמעתי שצריך עזרה והבוסים שלי ממש דחפו אותי לכך ונסעתי לשם. עזרתי שם בפינוי מטופלים מהמחלקות שנפגעו. העברנו אותם למקומות אחרים בבית החולים וגם פינינו חלק מהמטופלים באוטובוס מיוחד של מד"א לבתי חולים אחרים בארץ".

"כשיש אזעקות, אני נכנס עם המשפחה שלי לממ"ד ובמקביל כבר לובש את מדי החובש שלי כדי להיות מוכן לתזוזה. בממ"ד אני מקשיב לקשר של מד"א וכשיש דיווחים על נפילה אני יוצא לאירוע על האופנוע. אנחנו מקבלים את המידע עוד לפני שפיקוד העורף מפרסם אותו וכך אנחנו מגיעים למקום מהר. לא פעם יש כמה מטחים אחד אחר השני, וכך מצאתי את עצמי בדרך על האופנוע כשיש עוד אזעקות".

"כשהייתה נפילה קשה בבת ים, קיבלתי דיווח ונסעתי מייד למקום. התחלנו למיין את הנפגעים בשטח לפי חומרת המצב שלהם. יש נפגעים שמעבירים לבתי החולים עקב פגיעות קשות ויש כאלו שהם פצועים קל ואותם מרכזים בנקודה בטוחה של חובשים, שם פרמדיקים מטפלים בהם. במהלך האירוע גם סרקתי את אזור הנפילה וחילצתי מההריסות אם עם עגלת בתה שהייתה פעוטה עם צרכים מיוחדים. האם הייתה בהלם מוחלט ובחרדה ולא יכלה לתפקד בהתחלה. לכן נתתי לה חיבוק חזק כדי לתמוך בה ולהרגיע אותה. אחרי זה פיניתי אותה לשטח הכינוס של הפצועים קל וליוויתי אותה כדי לראות שהיא בסדר. כמה ימים אחרי כן ביררתי שוב שהיא בסדר ושהיא והבת שלה מטופלות. זה היה חשוב לי מאוד", הוא מספר.

חמודה לקח חלק באירוע קשה אפילו יותר בבת ים. "הייתה זירת נפילה וחילצנו שם מההריסות ילדה בלי רוח חיים. נאלצנו לקבוע את מותה וממש כאב לי שילדה כל כך קטנה, שעוד לא ראתה עולם, כבר מתה. אחרי כמה ימים גיליתי שהיא הגיעה מאוקראינה לארץ כדי לעבור טיפול כימותרפי במחלת הסרטן. זה היה לי עצוב לגלות שילדה שבאה לארץ כדי לקבל טיפול שיציל את החיים שלה, נהרגה ככה", הוא אומר בעצב.