אנחנו מנצחים בשדה הקרב, אך מפסידים במערכה העתידית על החינוך הטכנולוגי

בעיצומם של ימים היסטוריים אלה, כשאנו מתרגשים מהעליונות הטכנולוגית שהפגינה ישראל בתקיפה באיראן, אסור לנו להתעלם מהסכנה השקטה שמתרחשת בבתי הספר שלנו. מאז 2021 יורד מספר התלמידים הלומדים 5 יחידות מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב. זוהי לא רק סטטיסטיקה חינוכית מעצבנת - זוהי איום ביטחוני אמיתי.

הטכנולוגיה המתוחכמת שמפגינות מערכות הביטחון שלנו - העליונות באוויר, במודיעין ובסייבר - לא נולדה מעצמה. מאחורי כל חץ מדויק ומערכת חכמה עומדים מהנדסים ומתכנתים שהתחילו את דרכם בשיעורי פיזיקה ומתמטיקה בתיכון. אם נמשיך במגמה הנוכחית, בעוד עשור נמצא את עצמנו עם נשק מתקדם אבל בלי מספיק אנשים שיודעים לפתח ולתחזק אותו.

הבעיה חמורה במיוחד כשמסתכלים על הפערים החברתיים. מהפריפריה החברתית מגיעים כ-40% מהמתגייסים לצה"ל, אבל רק 20% מהם משרתים בתפקידים טכנולוגיים מתקדמים. זה אומר שאנו מפסידים כמעט מחצית מהפוטנציאל הטכנולוגי של הדור הבא. בחברה שבה הביטחון תלוי ביתרון טכנולוגי, זה פשוט לא קביל.

הטיעון השטחי הוא שלא כולם מתאימים למדעים מתקדמים. אבל הניסיון המעשי מראה אחרת. כמי שעבד עם אלפי תלמידים מהפריפריה, אני יכול להעיד שההבדל הוא לא בכשרון אלא בהזדמנויות. תלמידים ותלמידות שחושבים "מתמטיקה זה לא בשבילי" או "מחשבים זה רק לבנים", משנים דעתם במהירות כשמקבלים חשיפה נכונה והתאמה של שיטות הלמידה.

אנו לא מדברים כאן על צדק חברתי בלבד. גיוון בצוותים הטכנולוגיים הוא מנוע איכות. צוותים מגוונים חושבים אחרת, מונעים קונספציות ורואים פתרונות שאחרים מפספסים. בעולם הביטחון, ההבדל הזה יכול להיות בין חיים למוות.

הפתרון לא דורש מהפכה. הוא דורש החלטה. אנו חייבים להרחיב את מעגל הלומדים מדעים מתקדמים, במיוחד בקרב נשים ותושבי הפריפריה. משרד החינוך כבר מקדם מסלולים כמו כיתות ההייטק בפריפריה, ויש תוכניות כמו "ניצנים ג'וניור" ו"עתודה מדעית-טכנולוגית" שמתבססות על ההבנה שהכשרון מפוזר באופן שווה בכל החברה.

אבל התשובה הגדולה ביותר נמצאת אצל ההורים והתלמידים עצמם. הורים שהילדים שלהם נכנסים לחטיבת ביניים צריכים לחפש מסלולים שמקדמים מצוינות מדעית-טכנולוגית. תלמידים שעולים לכיתה י' לא צריכים לפחד מ-5 יחידות במתמטיקה או פיזיקה - אלו לא מגמות של גאונים, אלא של אנשים עם חלום ורצון.

החינוך המדעי-טכנולוגי אינו רק מקנה ידע. הוא מפתח יכולות של חשיבה ביקורתית, יצירתיות ופתרון בעיות. כשראינו השבוע איך בזמן קצר עודכנו תוכניות התקיפה, פותחו יכולות חדשות וגובשו תחבולות יצירתיות - ראינו בדיוק את כישורי הליבה שמחנכים להם בחינוך הטכנולוגי. בחינוך הזה לא מלמדים רק לחשוב, אלא לחשוב אחרת.

זו שעת כושר. בעוד התלמידים יוצאים לחופשה, זו ההזדמנות שלנו לשכנע אותם ואת הוריהם שהחינוך המדעי-טכנולוגי הוא לא רק אפשרות קריירה אלא שליחות לאומית. ללא תלמידים שיבחרו ללמוד מדעים ברמה הגבוהה ביותר, לא יהיה לנו את המהנדסים והמתכנתים שיפתחו את הדור הבא של הנשק החכם.

למדינת ישראל יש היום צבא מצוין, רופאים מבריקים, יזמים יוצאי דופן וטכנולוגיה מהמתקדמות בעולם. אבל בלי חינוך מדעי-טכנולוגי איכותי ונגיש, לא נחזיק בזה לאורך זמן. החינוך המדעי-טכנולוגי הוא תעודת הביטוח של מדינת ישראל. זו אחריות לאומית - לא מתישהו בעתיד, אלא עכשיו.

הכותב הוא מפקד בסמח לשעבר, סמנכ"ל אסטרטגיה וחדשנות בעמותת בנתיבי אודי ומנהל תוכנית ניצנים טו טק.