מאות שנים של בלאי טבעי משאירות את חותמן על ציורי שמן עתיקים: סדקים, דהיית צבעים ואזורים שבהם התקלפו חלקיקי פיגמנט. עבודת הרסטורציה (שחזור) של הנזקים עשויה לקחת שנים ארוכות, ולכן המאמץ שמור רק ליצירות היקרות ביותר. אך גישה חדשה מבטיחה לשנות את התהליך מקצה לקצה ולאפשר שחזור של יצירות אמנות פגומות תוך שעות בודדות - כך פורסם ב"גרדיאן".
הטכניקה נשענת על בינה מלאכותית וכלי מחשב נוספים כדי ליצור שחזור דיגיטלי של הציור הפגום. השחזור מודפס לאחר מכן על יריעת פולימר שקופה המונחת בזהירות על גבי היצירה.
כדי להדגים את הטכניקה, אלכס קצ'קין, חוקר לתואר שני במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שחזר ציור שמן על עץ פגום מסוף המאה ה-15. הציור מיוחס ל-Master of the Prado Adoration - צייר הולנדי ששמו אבד - והוא מבוסס על יצירה של מרטין שונגאואר.
הציור מפורט ביותר אך מפוצל באופן גלוי לארבעה פאנלים, מכוסה בסדקים עדינים ומנוקד באלפי כתמים זעירים במקומות שבהם נשרו חלקיקי צבע.
מפוטושופ למוזיאון
"הרבה מהנזק הוא לפרטים קטנים ומורכבים", אמר קצ'קין, שהעריך כי היה נדרש כ-200 שעות לשחזר את הציור בטכניקות שימור מסורתיות. "הוא עבר מאות שנים של הידרדרות".
קצ'קין החל בסריקה של הציור כדי לקבוע את הגודל, הצורה והמיקום של האזורים הפגומים. זו זיהתה 5,612 קטעים נפרדים שנזקקו לתיקון. לאחר מכן נבנתה מסכה דיגיטלית באדובי פוטושופ. כדי לשחזר כתמי צבע חסרים, נוספו נקודות והותאמו צבעיהן לפיגמנטים הסובבים.
נזק לאזורים מעוטרים בדוגמאות תוקן על ידי העתקת דוגמאות דומות ממקומות אחרים בציור. הפנים החסרות של תינוק הועתקו מיצירה אחרת של אותו אמן. לאחר הסיום, המסכה הודפסה על יריעת פולימר, צופתה בלכה כדי למנוע מהדיו לזלוג והונחה על הציור.
בסך הכל נעשה שימוש ב-57,314 צבעים למילוי אזורים פגומים. התיקונים תוכננו כדי לשפר את הציור, גם אם הם אינם מיושרים בצורה מושלמת. בראותו את התוצאה, קצ'קין היה מרוצה. "זה בא בעקבות שנים של מאמץ לנסות לגרום לשיטה לעבוד", אמר. "הייתה לא מעט הקלה שסוף סוף השיטה הזו הצליחה לשחזר ולחבר יחד את החלקים ששרדו של הציור".
הגישה, המתוארת בכתב העת Nature, יכולה לשמש רק על ציורים מצופים לכה שהם חלקים מספיק כדי שהיריעה תשכב שטוחה עליהם. ניתן לקלף את המסכה או להסירה באמצעות ממיסים של רסטורטורים, מבלי להשאיר עקבות על יצירת האמנות המקורית.
קצ'קין מקווה שהשיטה תאפשר לגלריות לשקם ולהציג עשרות ציורים פגומים שאינם נחשבים יקרי ערך מספיק כדי להצדיק שיקום מסורתי. עם זאת, הוא מכיר בכך שיש סוגיות אתיות לשקול, כמו האם מקובל שסרט יכסה ציור, האם זה פוגע בחוויית הצפייה, והאם תיקונים מסוימים, כמו אלמנטים מועתקים, הם ראויים.
במאמר נלווה, פרופ' הארטמוט קוצקה מהמוזיאון להיסטוריה תרבותית באוניברסיטת אוסלו, אמר שהגישה מספקת דרך לשקם ציורים פגומים מהר יותר ובזול יותר ממה שהיה אפשרי בטכניקות קונבנציונליות.
"השיטה כנראה תהיה ישימה ביותר לציורים בעלי ערך נמוך יחסית שאחרת היו מאוחסנים מאחורי דלתות סגורות, וייתכן שלא תתאים ליצירות אמנות מפורסמות ויקרות ערך", אמר. "עם זאת, היא יכולה להרחיב את הגישה הציבורית לאמנות, להביא ציורים פגומים מחוץ למחסן ולפני קהל חדש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו