בפברואר האחרון, שלושה שפים חדשים נכנסו למטבח של תחנת השירות מונמק שבמחוז גאנגוונדו בדרום קוריאה. הם לא לובשים סינר, לא לוקחים הפסקות - והם בכלל לא בני אדם. מדובר בשפים רובוטים, שהצטרפו לצוות מסעדה כחלק ממיזם ממשלתי חדשני שמטרתו להתמודד עם המחסור החמור בכוח אדם בענף המסעדנות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הרובוטים מסוגלים להכין עד 150 מנות בשעה, מספר כמעט כפול מהתפוקה של שף אנושי. עם זאת, כדי להתאים את התפריט ליכולותיהם, נאלצה המסעדה נאלצה להיפרד ממנות מסורתיות שאהובות על ידי הקוריאנים ולעבור למנות פשוטות יותר לביצוע כמו ראמן ואודון.
דרום קוריאה נחשבת למדינה המובילה בעולם בשילוב רובוטים תעשייתיים, עם יותר מ-1,000 רובוטים לכל 10,000 עובדים. היעד הבא שהציבה לעצמה הוא שאפתני במיוחד: מיליון רובוטים בשוק העבודה עד שנת 2030. הסיבה המרכזית לכך היא דמוגרפית – האוכלוסייה המזדקנת והעובדה שכמעט רבע מהעובדים במדינה כבר עברו את גיל 60.
איכות האוכל – אחד ממקורות הגאווה של המטבח הקוריאני – כבר לא מובנת מאליה. "אמנם הרובוטים לא שוכחים לשים מלח באוכל", אמר לקוח קבוע בתחנה, "אבל הם גם לא יודעים מתי צריך להוסיף קצת רגש באוכל".
לצד היתרונות הברורים של יעילות, מהירות ועבודה רציפה - השינוי גם גובה מחיר רגשי ומקצועי. עובדים רבים מדווחים על ירידה בתחושת הגאווה מהעבודה, חלקם אף עזבו לאחר שתפקידם עבר מתפקיד קולינרי לעיסוקים כמו ניקיון או תחזוקה שוטפת.
"לקוחות נכנסים, שואלים איפה המנה הקבועה שלהם, וכשאני מסבירה שהיא ירדה מהתפריט - הם פשוט יוצאים", מספרת פארק ג'ונג־און, שפית בת 58 שעבדה שנים רבות בתחנה. לדבריה, בעבר הייתה גאה בעבודתה, אך כיום היא בעיקר שוטפת כלים ומתמודדת עם תלונות חוזרות ונשנות.
המקרה הקוריאני ממחיש את ההתנגשות בין יעילות טכנולוגית לבין חוויית האוכל האנושית, זו שמבוססת על מסורת, מגע אישי וזיכרונות. ייתכן שבעתיד הרובוטים יכינו את הכול – אבל האם הם גם יצליחו לרגש?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו