"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"מהר מאוד הבנתי עד כמה אנחנו לא מוכנים": הטכנולוגיה הישראלית שצמחה מהטרגדיה

שתי תושבות העוטף, שחוו על בשרן את הנורא מכל ב-7 באוקטובר, פיתחו מערכת ייחודית לניהול אירועי חירום • "לא ייתכן שלוקח שלושה ימים מלאים להבין מה קורה" • המיזם הוצג לצד עוד כ-30 פרויקטים בכנס "דמו דיי" של המכללה האקדמית ספיר

,עודכן
0השמעה
מבנה שרוף בעוטף עזה (ארכיון). צילום: יוסי זליגר

בין 30 הפרויקטים החדשניים שהוצגו בכנס "דמו דיי" של המכללה האקדמית ספיר, פרויקט אחד עומד כעדות חיה לכוחה של היזמות הישראלית לצמוח מתוך הטרגדיה האישית:"מגנה", מערכת לניהול אירועי חירום בקהילות, נולדה מתוך החוויות הקשות של שתי סטודנטיות ביום ה-7 באוקטובר.

גוני קופרשטיין-אבני, תושבת קיבוץ מפלסים, מתארת ל"ישראל היום" את הבוקר הגורלי: "התעוררתי בבהלה ומיהרתי לחמ"ל הקיבוץ. כמתנדבת ותיקה בחמ"ל, ניסיתי לנהל את האירוע הקשה, אבל מהר מאוד הבנתי עד כמה אנחנו לא מוכנים".

כפר עזה בתחילת המלחמה ולאחר אירועי אוקטובר. מתוך השכול הלא יאומן, החדשנות והיזמות הישראלית ממשיכה לצמוח צילום: שמואל בוכריס

קופרשטיין-אבני, כיום מפונה לקיבוץ ניצנים ומאובחנת כסובלת מפוסט-טראומה, חוותה את האימה מקרוב. "דירתנו בקומה השנייה הייתה חשופה לירי. במזל הספקנו לרדת למטה לבית של אבי, רק 10 דקות לפני שהמחבלים פתחו באש".

אבל הטרגדיה לא פסחה על משפחתה. "איבדתי את אחי החורג, תומר ערבה אליעז ז"ל, שנרצח בקיבוץ נחל עוז. ראינו בשידור חי כיצד המחבלים לוקחים אותו".

גוני קופרשטיין-אבני,צילום: שיר ברדה
רותם שחף,צילום: פרטי

רותם שחף, ממושב ניר משה, נושאת סיפור כואב משלה. "בן זוגי, עומר גברה ז"ל, הוקפץ כחמוש להגן על האזור. הוא נפל בצומת שער הנגב. במשך יומיים חיפשנו אותו, תחילה כחטוף, עד שמצאו את גופתו", היא מספרת ל"ישראל היום".

מתוך הכאב והשכול – נולד רעיון

מתוך הכאב והאובדן, נולד הרעיון ל"מגנה". "לא יכול להיות שמנהלים אירועים כאלה מורכבים ללא מערכת שמאגדת את כל המידע", אומרת קופרשטיין-אבני. "לקח לנו שלושה ימים כדי לקבל תמונת מצב מלאה על כל אנשי הקיבוץ. זה פשוט בלתי נתפס בעידן הטכנולוגי שלנו".

המערכת שפיתחו השתיים מציעה פתרון כולל. "מגנה" כוללת אפליקציה לתושבים המאפשרת שליחת אותות מצוקה ואיכון מדויק, ומערכת ניהול למנהלי ביטחון המספקת תמונת מצב מלאה בזמן אמת. "אם לעומר הייתה את המערכת הזו," אומרת שחף בכאב, "היינו יודעים מיד את מיקומו ולא היינו צריכים לחפש אותו במשך יומיים".

מערכת "מגנה" שפיתחו שתי הסטודנטיות,צילום: המכללה האקדמית ספיר

קופרשטיין-אבני מוסיפה: "ב-7 באוקטובר, אנשים שלחו הודעות לקבוצות הוואטסאפ הגדולות שהיו להם, כמו קבוצת הספורט שלנו. אם הייתה מערכת שמאגדת את כל הפניות והאיכונים, הכוחות בשטח היו יכולים להגיב במהירות ויעילות רבים יותר".

"מהנגב המערבי תבוא הבשורה"

פרויקט "מגנה" הוא רק אחד מבין מגוון פרויקטים מרשימים שהוצגו בכנס, הכוללים את "Care-Vision" - משקפי מציאות מדומה להפגת לחץ וחרדה ולהקלה על תסמיני טראומה; "חי בשטח" - פלטפורמה להכשרת עובדים בחקלאות, כמענה למחסור בכוח אדם; ו-"AcdemAI" - מערכת לזיהוי סטודנטים בסיכון לנשירה מהלימודים.

המערכת "Care-Vision",צילום: המכללה האקדמית ספיר

ד"ר דן קאופמן, מנהל התוכנית האקדמית ח"י בספיר, מסכם: "לאחר אסון ה-7 באוקטובר, אנחנו מוכיחים שמהנגב המערבי צומחים פתרונות חדשניים ויוצאי דופן. אלה עשויים להביא לשיפור משמעותי בשיקום האזור שנפגע קשות".

עבור קופרשטיין-אבני ושחף, "מגנה" היא יותר מפרויקט אקדמי - זוהי הדרך שלהן להפוך את הטרגדיה האישית, לכוח מניע לשינוי חיובי. "אנחנו מקוות שהמערכת שלנו תעזור להציל חיים בעתיד", הן אומרות. "זו הדרך שלנו לכבד את זכרם של אלה שאיבדנו ולהבטיח שהקהילות שלנו יהיו מוכנות יותר בעתיד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר